תוהו בירושלים. ישנה תחושה שכולם איבדו את הבלמים ו"המכונית" דוהרת אל התהום במהירות שיא. טירוף דתי-לאומי, מהול הטירוף מדיני, השתלטו על עיר כולה ואין מי שיחזיר את הנפשות הפועלות אל קרקע המציאות. מוכי משיחיות, שלובי ידיים עם מוכי לאומנות, מצעידים את המדינה על עברי פי פחת. אין מי שיזעק המלך הוא עירום. אין מי שיעצור לרגע את הטירוף הזה כדי להשקיט את הרוחות. דם והרוגים, יצרים בלתי נשלטים של פנטים המדברים עם עולמות טרנסצנדנטליים, מוכי ירח המסתובבים ומחפשים אין לזרוע הרס ויגון. אנדרלמוסיה שלמה.
אין אדם סביר בישראל שאינו מבין שכל עימות על-רקע דתי, במיוחד הר-הבית, הוא מבחינת חומר תבערה העלול להצית את האזור כולו. הקיצוניים משני הצדדים מייחלים לכך, כל אחד מסיבותיו הוא. מערכת אכיפת החוק והסדר קרסה וידם של הפורעים על העליונה, וכל איש כטוב בעיניו יעשה.
זכותם של יהודים להתפלל בהר-הבית אינה מוטלת בספק כפי שזכותו של כל אדם לטוס לירח. אלא שיש מצבים בהם זכות כזו או אחרת אינה מתממשת, וטוב שכך, כי מימושה של זכות היהודים להתפלל על הר-הבית יכולה להוביל למלחמת דת העלולה להמיט אסון. האם גם במצב זה מימוש הזכות של היהודים להתפלל על הר-הבית גוברת על חייהם וביטחונם של כלל אזרחי ישראל? התשובה היא לא. אין זה המקום לטעון טענות תיאולוגיות יהודיות האוסרות איסור מוחלט להתפלל על הר-הבית לעומת תיאוריות המתירות זאת. אין לכך כל חשיבות. החשיבות היא לא מימוש זכות להתפלל אלא קדושת החיים. לדידי, הזכות לחיים ומניעת כל ליבוי יצרים משיחיים גוברות על הזכות להתפלל על הר-הבית.
אין צורך להרחיב באשר לטרוריסטים הערבים הפוגעים ללא רחם בכל יהודי הנקרה לדרכם. אין אדם סביר המסוגל להשלים עם תופעה כזו. לכן, מי שצריך לטפל בנושא הטרור הם גורמי הביטחון הרשמיים של מדינת ישראל ולא קבוצות מיליטנטיות הלוקחות את החוק לידיים. מראות ההתנגשויות בין יהודים לכוחות הביטחון של ישראל בכניסה להר-הבית הם מבזים. ודי באמירה זו.
ברור למדי מי מוביל את ההסתה ואת המהומות מצד הערבים. אין צורך ללמד עליהם קטגוריה כאן. הכל ידוע והמציאות ברורה. אני רוצה להתייחס אלינו, היהודים. יש בקרבנו אנשים המודרכים על-ידי תפיסות עולם משיחיות-לאומניות, ולמיטב שיפוטי, נציגיהם בממשלה ובכנסת נוטים את הטון. אין כל אפשרות לניהול שיח רציונלי לא בענייני אמונה, לא בענייני עתידה של ישראל, לא במו"מ מדיני. אצלם קובעת האמונה בלבד ותו לא. כל מעשיהם הם תוצאה של אמונה דתית צרופה מתובל היטב בקורטוב של לאומנות.
מבחינתם, אין עולם חיצוני, אין חשיבות למה ש"הגויים" יאמרו ומה יעשו. הם מאמינים באמונה שלמה שאלוהים עמם וכל מעשה מקרב את גאולת הארץ מערבים. זו הדרך היחדה להבין את מעשיהם.
מנגד, ראש הממשלה מנהל מדיניות חוץ העלולה להמיט אסון על ישראל. ארה"ב היא מדינה מאוד מסודרת, מאוד פורמליסטית. אין שום סיכוי סביר שאותם מקורות עלומי שם שהתבטאו נגד ראש הממשלה בצורה גסה ובלתי ראויה עשו זאת על דעתם וללא ידיעת הגורמים הבכירים ביותר בממשל. אז קרי יכול להתכחש לכך שזו דעתו של הממשל האמריקני. זה לא יעזור. אני סבור שזאת הדעה הרווחת במסדרות הממשל.
נתניהו ואובמה חושבים בדיוק אותו הדבר אחד על השני. אלא שבמקרה הזה הנימה הדיפלומטית נעלמה, הכפפות הוסרו והמהלומות היו מתחת לחגורה. אני סבור שמי שעלול להפסיד ובגדול מכל הפיצוץ המכוון הזה זו ישראל, לא משום שאני מאחל ומייל לכך, אלא משום שארה"ב אינה מאוימת ביטחונית וכלכלית כפי שישראל מאוימת. ראש הממשלה ודובריו אינם חוסכים מאמץ כדי להסביר לאזרחי ישראל שמעמדה של ישראל בארה"ב איתן מאוד, הן בתחום שיתוף הפעולה המודיעיני אסטרטגי והן במישור המדיני הכולל.
ראוי שראש הממשלה וחסידיו יפנימו שיש בחיים גם הפתעות בלתי נעימות. אין בידי ראש הממשלה שום ערובה שאובמה אינו מסוגל "לנקום" בדרכים שונות, דבר אשר יפגע קשות בביטחונה של ישראל. ראינו מה קרה לנתניהו עצמו בביקורו בוושינגטון, מה קרה לשר הביטחון שביקר לאחרונה שם. אז אפשר לומר שזו לא יריקה אלא זהו גשם. יש לקוות שלא יסתבר אחרת. אובמה מוחלש, בלתי אהוד, חסר מדיניות חוץ נהירה וקוהרנטית, עדיין אמור להשלים עוד שנתיים כנשיא. ללא עזרתו המוטלת בספק בישראל, תוכניות הגרעין האירני תתקדמנה מאוד. ההתקרבות בין ארה"ב לאירן מסוכנת לישראל.
ישראל היא מדינה עצמאית וזכותה להחליט על גורלה. מאידך אסור לשכוח שבידודה של ישראל הן בארה"ב והן באירופה, מסוכן ביותר. אז ליברמן יכול ללעוג ולגלג על שבדיה שהכירה במדינה הפלשתינית ולטעון שבעיות מזרח התיכון אינן ניתנות לפתרון מהיר כפי המתאים להרכבה עצמית של ריהוט באיקאה. אלא ששבדיה היא "סנונית" ראשונה ב"אביב האירופי" המתגייס לטובת הפלשתינים ונגד ישראל. גם אמירות על אנטישמיות המדריכה את מדינות אירופה ייתכן שהן נכונות. החוכמה היא לנטרל את השפעתה. מה שעושה ממשל ישראל והעומד בראשה הם הפך הגמור.
נסיים האמרתו הבלתי נשכחת של שר האוצר לשעבר, יגאל הורוביץ: " משוגעים, רדו מן הגגות". ובפרפרזה על כך, "משוגעים, תעצרו לפני שיהיה מאוחד מידי".
