ל
שמעון פרס יש חלום בלתי נלאה, חלום מציק, חלום שכנראה לעולם לא ירפה: לנצח במערכת בחירות כלליות ולהרכיב את הממשלה שהוא יעמוד בראשה. פעם אחת לפחות למצוא את עצמו במעמד המנצח, לזכות בתפקיד הרם ולהפסיק להיות "לוזר". לנצח. לא לזכות במשרה הרמה בעקבות נסיבות שלא בשליטתו, כמו רצח
יצחק רבין. אחרי כול כך הרבה הפסדים פרס שואף לנצח. לפחות פעם אחת. שמעון פרס לא איבד את תקוותו ועדיין מאמין כי הוא הטוב מכולם, הראוי ביותר, המנוסה שאין כמוהו, היודע טוב מכולם, כי השלום הוא המרפא האחד והיחיד לכול תחלואיה של ישראל.
כל מי שהאזין לדברים שהשמיע פרס בטקס במלאת 19 שנה לרצח יצחק רבין בכיכר העירייה בתל אביב, היה חייב להבין, כי הפעם אין מדובר באזכרה אלא בנאום עטור סיסמאות של בחירות שעיקרן מופנה נגד ראש הממשלה
בנימין נתניהו, אף על-פי שהשם "ביבי" כלל לא הוזכר.
ומה מסר הבחירות של פרס? מתקפה חמורה על נתניהו והודעה חד-משמעית בזכות השלום. לדוגמא: "ישראל נותרה ארץ חזקה, בעלת צבא מצוין וכלכלה משגשגת. אם ניזום שלום, היא רק תתחזק יותר. באין שלום, מלבים את השנאה. את החשד והפחד. יש אצלנו כאלה שהפכו את המילה שלום למילת גנאי וישנם כאלה שרואים בתומכי שלום נאיביים ולא פטריוטים. מול אלה אני אומר בקול רם: מי שנואש מהשלום הוא הזוי. מי שנכנע והפסיק לחפש את השלום, הוא נאיבי. הוא זה שאיננו פטריוט.
"כדי להיות מעשי ולא הזוי, יש להכיר ולקבל מספר אמיתות יסוד שהן חדות וברורות ונצחיות: אין לישראל ביטחון קבע ללא שלום, אין לישראל כלכלה יציבה ללא שלום, אין לישראל חברה בריאה ונטולת עוני וקיפוח ללא שלום, אין לישראל מעמד בינלאומי ויחסים מיוחדים עם ארה"ב ללא שלום, אין לישראל סיכוי לשמור על אופייה היהודי והדמוקרטי ללא שלום".
מלים כדורבנות. מלים שיכלו אולי להיות ברורות יותר אם בצמוד לתארים "הזוי", "נאיבי", "לא פטריוטי" היה פרס מחבר אליהן את השם המפורש "בנימין נתניהו".
ומי יכול טוב מכולם לנהל את המדינה אם לא "נביא השלום" שמעון פרס?
אבל כיוון שפרס אינו מסוגל להרפות מחלום השלום ומשאיפת חייו לחזור אל משרת ראש הממשלה, הוא החליט לסחוט את הלימון המשומש הזה עד טיפת המיץ האחרונה והוסיף לנתיב השלום הממתין בפתח בחוסר סבלנות עוד מספר רעיונות קריאטיביים שיכולים להפוך לסיסמאות בחירות שעל-פי כול הסימנים מתקרבות במהירות הבזק.
וכה הטיף לנו הנביא החוזה שמעון פרס: "את יצחק, לצערנו, לא ניתן להשיב, אך את תקוות השלום אנחנו חייבים ומסוגלים להשיב. עמנו מעולם לא ויתר על תקוות השלום. לא אכזבה קיימה אותנו אלא האמונה הגדולה בשלום".
ומה בקשר למעט אמירות פוליטיות? כמובן. גם אותן צריך להזכיר בנאומי בחירות ועל כן מטיף פרס כך: "האינטרס העליון של
ישראל היום, כאן ועכשיו, הוא להבטיח שישראל תהיה מדינה יהודית בעלת רוב יהודי, שלא תגלוש להיות מדינה דו-לאומית חס ושלום. שלא ייוצר מצב שכל המרחב בין הים לבין הירדן יהפוך לחבל ארץ ללא גבולות, ללא שלום, פרוץ לגמרי".
משפט אחד של תקווה לשינוי מנהיגותי לא הציג שמעון פרס, אך בהחלט הוא היה יכול להשמיע לציבור המייחל בקשב רב למוצא פיו את האמת, מבלי להיחבא מאחורי ההיתממות הרגילה, ולומר כך: "רבים טוענים כי אין לישראל מועמד מתאים להתמודד מול נתניהו בבחירות ולגבור עליו. ואני אומר: יש ויש. המועמד הנכון הוא אני. שמעון פרס. סביב דגל השלום שאני נושא בתקווה ובאמונה יתאחדו כול אלה המבינים כי שמעון פרס הוא האיש. הוא הנבחר. ורק אתו תבוא ישועה לייאוש, לשנאה ולמלחמות. הצביעו פרס".
במלחמת ההישרדות רבת השנים והמדממת, בינתיים נותרה ישראל ללא מענה לשאלה חשובה: האם שמעון פרס הוא חוזה או הוזה. כול מי שחי בארץ, ואינו מקדיש את זמנו למסעות חובקי תבל ופגישות חבריות עם שועי עולם, יודע היטב כי הפלשתינים שאתם מבקש פרס לכרות שלום, אינם מעוניינים לחיות לצדה של מדינת ישראל. הם שואפים לבוא במקומה - מן הים עד הירדן. ראו למשל באיזו אלימות רצחנית הם מנסים לתקן את "העוול ההיסטורי" שגרמנו להם כאשר שחררנו את ירושלים מעולם. וכול זמן ששאיפת הלב הפלשתינית הזו לא תתממש - לעולם לא ישכון כאן השלום האוטופי שמבטיח לנו הנשיא לשעבר, שהחליט לצאת למסע בחירות פרטי.
אחרי שנות שרות רבות למען הציבור ועל חשבון הציבור והתורמים רודפי הכבוד, מגיעה לפרס מלה טובה. תנו לו צ'אנס. סייעו לו לבדוק, באמת ובתמים, במסגרת של בחירות כלליות שבהן הוא יתמודד בעצמו, מה העם הזה רוצה ומה המחיר שהוא יהיה מוכן לשלם - אם אומנם יהיה מוכן - עבור מימוש "חלום שמעון". אחרי הכול פרס יודע יותר טוב מהעם הזה מה טוב בשבילו. מגיע לו צ'אנס. לפחות פעם אחת, כדי שלא תתממש הבדיחה המלגלגת שלפיה גם אם פרס יתמודד לבד - הוא יגיע שני.
כך או כך - מישהו המכיר את הדמוגרפיה הישראלית מוכן להתערב מה תהיה התוצאה?
