אנחנו פה! בהחלטה נואלת ובעיתוי גרוע, מנעה עיריית תל אביב מתלמידים לצאת לטיול שנתי בירושלים - כביכול לבקשת ההורים החרדים מהמצב הביטחוני בבירה.
לכאורה, דחתה העירייה למועד לא ידוע טיולים של תלמידי כתות ח', שנקבעו לימים הקרובים בבירה. "מהעירייה נמסר כי לא ניתנה הנחיה גורפת לבטל טיולים בירושלים, וכי בשבוע שאחר כך צפוי לצאת טיול שנתי של אחד מבתי-הספר לבירה" - דיווח
קול ישראל.
אם לא נהיה בירושלים - לא נהיה בשום מקום בארץ-ישראל. לפני כארבעים שנה התווכחתי עם אחד מאדמו"רי השמאל, שקבל על שאני משווה בין חזקתנו על יפו לבין חזקתנו על שער יפו ובין אחיזתנו בעזה לבין ישיבתנו ברחוב עזה בירושלים. אחרי הרבה שנים אמר שרון, שדין נצרים כדין תל אביב. למרות שהשמן הרס את גוש-קטיף כדי לא לעמוד למשפט על שחיתותו הרבה, אמירתו נכונה - גם מבחינה יהודית וגם מבחינה ערבית. הקרב הוא על כל הזירה ובכל מקום, למרות שלפעמים הערבים ומשת"פיהם מתחזים לכך, שאין בכוונתם לזרוק את היהודים מארץ-ישראל. כלומר, כל ויתור רק מזמין ויתור נוסף, ומי שנותן להם אצבע יכרסמו לו את כל כף היד, לפחות.
רפואה שלמה קצת אחרי שרשמתי ביומני הזמנה להרצאה ברמת-גן של יהודה גליק על הר-הבית, פענחתי מהרמזים, ששודרו בקול ישראל, כי התנקשו בחייו.
איני מכיר את גליק, למרות שאנחנו חברים בפייסבוק. עקבתי בעניין רב אחרי מאבקו רב-השנים ואחר ניסיונות הממסד לתפור לו תיקים, ולהעליל עליו עלילות - הכל כדי לסלקו מהשטח. גליק הפריע מאוד למשטרע הפחדנית והמזיקה, שניסתה להתעלם מהעובדה, שאנחנו מאבדים עזרתה את האחיזה בהר-הבית. האמירה של מוטה גור, "הר-הבית בידינו", הפכה מזמן למגוחכת עקב מחדלי ממשלות ישראל.
המפכ"ל דנינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, ולטעון שלא ידע שגליק מאוים. הוא, השר הממונה עליו ומשטרת ירושלים אחראים לכך, שהתנקשו בחיי גליק - כיוון שסימנו אותו בריש גלי, והציגו אותו כאויב, ולחמו בו בעוז ובנחישות, שאינם מאפיינים את תפקודם הבטלני.
המשחק מכור, כתבתי לגליק לפני כמה שבועות בתגובה לסיפוריו על המערכה המשפטית, שתפרה לו משטרתנו המצוינת. גליק אינו "אויב האומה" הראשון, שמשטרת ישראל מנסה לחסל באמצעות מערכת המשפט. ובאין בקרה, הוא לא האחרון, שייהנה משירותיה המעולים של המחלקה לתפירת תיקים בשיח' ג'ראח.
רפואה שלמה, איש גיבור, שהופקר על-ידי הממסד.
הפקרות מן האוב של עשייה לביתו העלתה
אילה חסון את
אהוד ברק, ולא טרחה לשאול אותו חלק מהשאלות המתבקשות. למעשה, לא הייתה צריכה לטרוח, כיוון שבין כה וכה מר טפלון האולטימטיווי לא היה עונה לעניין.
מכל מקום, בין הפרומו עד שעלה לשידור, התברר שיש-מאין צצו פתאום תקליטורים של שיחות בלשכתו, ש"נעלמו".
פרשת הרפז - ליתר דיוק, פרשת
גבי אשכנזי - מסרבת לגווע. היא מלמדת אותנו על השחיתות הרבה בצמרת הביטחונית, שצריכה להפחיד כל אזרח וכל יהודי בעולם. ביטחון ישראל מופקר בידי בריונים חדלי-אישים ופושעים, שמסכנים את עצם קיומנו בתפקודם הלקוי והמושחת.
"האלפבית הערבי מצמיח דם" "דברי הערבים כולם נכונים, מעשיהם כולם תקינים.
כולם חכמים - גברים ונשים, זקנים וצעירים, עוללים ועוברים ברחם אמם.
כולם מנהיגים - לא רק במישור הלאומי אלא גם במישור העולמי.
כולם מצטיינים - במדע, באמנות, בפילוסופיה, בתעשיה, בחלל ובסלילת דרכים לעתיד.
כולם גיבורים - לוחמים או שוחרי שלום.
כולם דוברים בשם הצדק ומגִנים על האמת.
כולם מושלמים.
...
האיש נושא סכין ומשוטט בחיפוש אחר צוואר נחשק.
תוך כדי השוטטות שאל את עצמו:
מה התועלת בסכין אם אינה חותכת ראש?
מנגנים את המוזיקה בשטף,
אך קוראים את ספריהם בחרבות.
מדוע אלה היודעים לכתוב אמת, עושים ממִלותיהם שלשלאות ובתי-כלא?
האם עליי להכיר בטעותי בדרישתי מהערבים שיצטנעו ויכירו שהם טועים?
הזמן הערבי אינו חולף עם מחוגי השעון,
כי אם נמס בדמעות הילדים.
האלפבית הערבי מצמיח דם".
את הדברים הללו כתב אדוניס (עלי אחמד אסבר) הסורי, המשורר הבולט ביותר בעולם הערבי כיום, בהתייחסו, כדרכו, בביקורתיות למנטליות הערבים ומנהיגיהם. השגריר בדימוס צבי גבאי הביא בהארץ (24 באוקטובר 2014) את תרגום הדברים, שפורסם במדורו בעיתון "אל-חיאת" בלונדון.
