"אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" לכאורה, לא פורש שמה, אך לאמת
"אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךּ" שמה, לכן היא מיודעת בהא הידיעה. וכך אני מהרהר לי ביני לביני בערב שבת "לֶךְ-לְךָ֛" זאת. מה שאדם רואה ומה שרואים ממעון השכינה אינה ראייה אחת. אדם רואה מה שלפניו. הוא רואה ארץ מקוטבת, וצפונה בתוכה מגלה עוינות לדרום שבתוכה, וארץ כתות הוא רואה, ומזרח הוא כת, ומערב היא כת, והשתיים מתנצחות באיבת שווא לגבור אחות על רעותה.
וארץ רחבות של מעטים הוא רואה, וצמצום של רבים, ונחותים נעשים כחוטבי עצי המיוחסים וכשואבי מימי המרחצאות של השועים הוא רואה, וכבר הזעם הולך אל האסקופה הנדרסת וחוסר האונים רק הוא עוצר בעדו.
וארץ מלחמות הוא רואה, וימי השלום שהוא מונה אינן אלא ימי אתנחתה בין חרב לחרב והוא מיואש מלראות את נדנה. ומדים הוא רואה על כתפי עלמים ועלמות הגדלים להיות נכונים ליפול על צוואריה של הארץ האהובה לחבקה ולנשקה וחלילה למות עליה בטרם יהיו לאנשים ונשים ואבות ואימהות. וארץ אובדת אמונה בשלום שיבוא הוא רואה, וחוזים הוא רואה בכיכרותיה מנבאים שאין תקווה אלא בכלי מלחמה דרוכים ואין תוחלת באמונה שהארץ ושכניה ישקטו בצוותא אחת, ומה שהיה מוכיח את אשר יהיה ומה שמבשר האתמול הוא מחר בצלמו. כך הוא רואה.
אבל בערב שבת "לֶךְ-לְךָ֛" זאת אני קורא את שם הארץ אשר אברהם עשאה ל"ארץ ישראל" ביום בו נטה בה אוהלו, ארץ " אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" זה שמה. זו זהותה הכמוסה בליבה. האמן ב"אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" יותר מאשר במה שאתה רואה לפניך כל יום, בטווח של קצרי רואי. האמן שסוף דבר הארץ הזאת שניתנה לנו לקיים
שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כָּל-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַעַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד-עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י ה' אֱלֹהֶֽיךָ, תהיה ארץ של השלמה בין איש לרעהו בתוכה, של צדק ילין בה, של ממשלת הטוב והישר. אם אינך רואה, אני אומר לך ששמה של הארץ אשר אתה מצווה ללכת אליה הוא " אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ", וסוף הכבוד לבוא.
האמן ב" אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" יותר מאשר במה שאתה רואה לפניך כל יום, בטווח של קצרי רואי. האמן בשלום. הוא יבוא. חתור אליו גם אם יתמהמה. אני נשבעתי באוזניכם בטרם תעברו את הירדן
וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם. וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד. אני אקיים. אם אינכם רואים היום, ראה תראו בוודאי ובוודאי ורק אם תיוואשו מפני מה שעיניכם רואות תגזרו המתנה שאינה צריכה ל אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ. המתנה מדממת.
אברהם הלך. ה' ממרומיו ידע לאן. והוא האמין. אחד היה. לֶךְ-לְךָ֛, דגש על "לְךָ֛". נלכה נא אחריו בעיניים פקוחות אל אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ, גם אנחנו. דגש על "אנחנו".
