לאחרונה נפל דבר בישראל סוגרים את מפעל מגבות ערד ללא הודעה מוקדמת ללא הכנה פסיכולוגית למיליוני תושבי מדינת ישראל. ואחרי רעש קצר במדיה נרתם שר האוצר (מע"מ 0) ועשה טלפונים לכמה טייקונים וסיכם עם
דן פרופר מאוסם על פתיחת מפעל חדש של אסם בערד. יפה ומחמם את הנפש אבל מדוע צריך לחכות לפעולה של סגירת מפעל על-מנת לטפל בבעיה שהייתה ידועה זה מכבר?
מדינת ישראל פועלת מהיד אל הפה. אולי קברניטיה לא הפנימו כי המדינה עתידה להשאר פה זמן רב והם פועלים רק כאשר יש קטסטרופה. אני עבדתי פעם ברשות לתכנון כלכלי שתפקידה היה לתכנן את המשק ולראות היום את העתיד ולהתכונן אליו. אלא שרשות זאת הייתה לצנינים בעיני פקידי האוצר כי הם מחזיקים מעצמם כמתכננים (בטח פקידי אגף התקציבים), ולכן אין צורך ברשות כזאת.
משרד התמ"ת היה צריך להקים גוף כזה לפחות לגבי התעשיה אבל הוא עסוק בפוליטיקה קטנה ואין לו זמן לכך. הגיע הזמן אחרי קרוב ל-70 שנה להקים גוף תכנוני רציני שיתכנן את המשק יצביע על נקודות חולשה יציע פתרונות יצירתיים ויגרום לקידום וניצול משאבים נכון. אם הייתה רשות כזאת היא הייתה שמה את הנגב על שולחן הדיונים ולא ממתינה למערכה צוק איתן, מביאה לשלוב את הרצון להיטיב עם מעמד הביניים נותנת תמריץ בצורת מעמ אפס או מגרש חינם לאלה שיבואו להתיישב בנגב יביאו להשקעות מסיביות בחינוך ותעסוקה ואז יגרמו לתנועת אוכלוסין מהמרכז דרומה.
עד אז נמשיך להתנהל מארוע מביך לאירוע אחר מביך לא פחות כשאנו חיים מהיום למחר בלי כוון בלי כתובת הכל תלוי ברצונם הטוב של פקידים שחושבים שהם לפחות האורקל מאתונה.
