עד לפני שנים לא רבות היה המרכז הרפואי "הדסה" בירושלים שם-דבר בעולם הרפואה. כאשר ראשי המדינה נזקקו לטיפול רפואי הם לא שאלו בידי איזה רופא הם יפקידו את גופם וחייהם. היה ברור שהם יגיעו ל"הדסה" - המרכז הרפואי בעל הרמה הבינלאומית שנחשב ל"הכי טוב". וכאשר רופא יכול היה להודיע בגאווה שהוא חלק חשוב מהמערך הרפואי ב"הדסה", נחשב הדבר לאות הצטיינות ראשון במעלה.
בית החולים "הדסה" נחשב לטוב ביותר ללא כל ספק ומשך אליו את מיטב הסגל הרפואי, גם כיוון שהיה ברור לכול הנוגעים בדבר כי שמכספיו של המוסד הרפואי הזה, שהיה בבעלות ארגון נשות "הדסה" האמריקני, "אפשר לחיות בכבוד". בקיצור: ל"הדסה" יצא שם עולמי.
התוצאה: רבים וטובים מאישי הציבור המובילים בארץ נהרו לפתחו בעת הצורך, ואפילו רבים ממנהיגי מדינות ערב במזרח התיכון ראו בו את המקום הראוי ביותר לרפא את מחלותיהם – פשוטות או מורכבות. לשיא תהילתו הרפואית הגיע בית החולים כאשר לפני עשור הומלץ לכלול אותו ברשימת המוסדות הרפואיים בעולם שראוי להעניק להם פרס נובל.
הימים הטובים והמכובדים האלה חלפו ואינם עוד. כיום "הדסה" אינו נאבק על מעמדו הרפואי, אלא על עצם קיומו, כיוון שמזה שנים אחדות, עקב ניהול כושל ברמת בית החולים וכשל עמוק ברמת ניהול השקעות ההעתק שנדרשו מן הבעלים בארה"ב, לפיתוח והתרחבות, נקלע "הדסה" למצוקה כבדה כאשר מצבת חובותיו הגיעה לרמה של 1.3 מיליארד ש"ח ואיש לא הסכים להכניס את היד לכיס ולשלוף את הכסף שהיה דרוש להבראה – לא הבעלים ולא ממשלת ישראל שאזרחיה נזקקים לשרותיו. ובינתיים, באפס מעשה, של ממש, מתמוטטת תוכנית ההבראה שגובשה בעמל רב בעבור בית החולים. במונחים רפואיים קוראים למצב הזה "קריסת מערכות".
דרוש: כסף כדי להחזיר את "הדסה" לתהילת עברו דרוש כסף. הרבה כסף. כל הצדדים הנוגעים בדבר מדברים על כסף אבל הכסף לא מגיע, כי כל אחד מאלה הנאבקים על השליטה והניהול דורש שקודם יתנו "האחרים" את חלקם. למשל: משרד האוצר מעכב העברת 167 מיליון שקל ל"הדסה" ומאשים את ההנהלה בהסתרת מידע מהחשב המלווה מטעם המדינה, שמונה לבית החולים כחלק מתוכנית ההבראה; ועדי הרופאים מתכנסים לישיבת חרום בגלל "ניסיון חד-צדדי של ההנהלה לפטר רופאים נוספים מעבר לנדרש בתוכנית ההבראה", ומאיימים בהשבתת כללית של בית החולים;
משרד הבריאות הוסיף כאב ראש להנהלת "הדסה" כשהודיע על עצירת השתלות חדשות בבית החולים למשך חודש ופירוש הדבר אבדן הכנסות בהיקף של מיליוני שקלים; אחד הנושאים החשובים מבחינת המדינה בשיקום "הדסה" הוא שיפור המערך הפיננסי-חשבונאי של בית החולים, שזכה לביקורת קשה בדוח שהכין משרד הבריאות; כול התסבוכת הזו גרמה לאוצר לעכב העברה של 27.5 מיליון שקל כחלק מתוכנית ההבראה; התוצאה: נשות "הדסה" החליטו כצעד-נגדי לא להעביר 12.5 מיליון דולר שהן אמורות להשקיע בבית החולים לפי התוכניתְ ההבראה; לבלגן הזה הצטרפה גם ה
ממשלה שמעכבת העברה של 140 מיליון שקל לקרן הרשלנות הרפואית של בית החולים, שנועדה לכסות תביעות למקרה שבית החולים יתמוטט פיננסית. וזו איננה אפשרות תיאורטית.
איפה הממשלה? ממשלת ישראל מודעת היטב לברוך הפיננסי שנוצר ב"הדסה", כי יש מי שדואג לדווח על המצב בשטח באופן שוטף וישיר. אודרי שמרון, נציגת נשות ארגון הדסה האמריקני, היא רעייתו של עו"ד דוד שמרון, אחד המקורבים ביותר לראש הממשלה נתניהו. שמרון טוענת כי "הדסה" הוא בית חולים ציבורי, ועל המדינה לעזור לו כפי שהיא עוזרת לבתי החולים הציבוריים האחרים". שמרון מתכוונת לכך שעל המדינה לסבסד את גירעון בית החולים כפי שהיא מסבסדת את הגירעון של בתי החולים הממשלתיים האחרים;
היחסים המתוחים בין הנהלת "הדסה" למשרד הבריאות הם כאין וכאפס לעומת היחסים הגרועים ביותר עם ועדי העובדים בבית החולים. ועדי הרופאים הכריזו על סכסוך עבודה עקב כוונת ההנהלה לפטר רופאים נוספים ללא התייעצות מוקדמת עם הוועד; יו"ר ועד מנהלי המחלקות ב"הדסה", הודיע להנהלה כי "ללא פתרון למשבר יחסי האמון בינינו להנהלה ונתחיל בקרוב בעיצומים בבית החולים"; סכסוכים נקודתיים קיימים גם עם ועדים אחרים.
נראה כי המצב הכאוטי המתמשך כבר זמן רב השפיע גם על המיליטנטיות של כל הצדדים: ההנהלה חסרת אונים מצד אחד והעובדים הקרביים מן הצד השני. נראה כי העובדים למדו מוועדים גדולים אחרים, כמו חברת החשמל, עובדי רשות שדות התעופה, עובדי הנמלים ואחרים, כי בלי פעילות כוחנית לא ישיגו את מטרותיהם.
החלטה כואבת אבל כנראה שהעובדים שוגים בהבנת המציאות. "הדסה" איננו בית חולים ממשלתי שאפשר לסחוט אותו ללא גבול. אומנם "הדסה" הוא בית חולים ציבורי אבל הוא בבעלות פרטית ויש גבול לאמצעיו הכספיים. נראה כי לחץ נוסף של העובדים רק יביא משבר גדול יותר. אם לבעלים לא תהיה ברירה – ונראה שהעובדים המיליטנטיים חושבים שיוכלו למשוך את החבל עד אין סוף מבלי שיקרע - לא יהיה לבעלים מנוס מפיטורי הדרג הניהולי ברמת הדירקטוריון והניהול הכללי, ואולי גם הודעה על פשיטת רגל או בקשה לבית המשפט למנות לבית החולים מפרק-מפעיל.
כל הסימנים בשטח מצביעים על כך שהבעלים קרובים מאוד להחלטה כואבת אך בלתי נמנעת. אנרכיה תפקודית איננה שיטת ניהול. בינתיים היא פוגעת באורח משמעותי בהכנסות בית החולים ובמעמדו בעיני הציבור. כבר עתה, נוכח התארכות המשבר, חלה ירידה משמעותית בפעילות הרפואית, במיוחד במחלקות מכניסות כמו השתלות ולידה, והשם הטוב שיצא ל"הדסה" בעבר הולך ומתפוגג..
במצב הדברים הנוכחי ייתכן מאוד כי לממשלה - החייבת לספק שרותי רפואה בירושלים - לא תהיה ברירה ובמקום להוציא מיליארדים רבים מדי על ביטחון היא תיאלץ לשלם מיליארד או שניים ולקבל על עצמה, בחוסר ברירה, את הבעלות על "הדסה". במצב כזה העובדים – סגל מנהלי ורפואי כאחד – יהיו הנפגעים העיקריים. השר"פ (שרות רפואי פרטי) המהווה מקור הכנסה חשוב עבור "הדסה" ועובדיו - יבוטל, והמשכורות הבלתי מתקבלות על הדעת המשולמות כיום בסיר הבשר של "הדסה" יצטמקו מאוד. כדאי מאוד לעובדי "הדסה" בכול הדרגים, להבין כי "החגיגה נגמרת" וכי הסכנה הגדולה והמאיימת היא כי מי שאינו מוכן להתאים את עצמו למציאות יגרום להתמוטטות הבית כולו, על יושביו. פרנסה מכובדת לא תצא מזה.
