אירן, 1979. בין השאה הפרסי הנאמן למערב, אבל לא בדיוק דמוקרט, לבין חומייני הקנאי הדתי, הנשיא קרטר העדיף את האייתולה. הוא קשר את ידי הצבא ומנע מן השאה לדכא את המרד ביד ברזל. בשם "זכויות האדם", כמובן. מה השיג? את "השטן הגדול", משטר דמים רודני, מלחמה נוראה בין אירן לעירק, חזון בלהות של פנאטיות שיעית חמושה בפצצה אטומית. ומאירן לעירק, שתי חיות טרף שאחזו זו בגרונה של זו ונטרלו הזו את זו. באה אמריקה של בוש-הבן, ובניסיון לפרוק נשק להשמדה המונית (שלא היה לה), פלשה לעירק ופרקה את צבאה ועל הדרך - מתוך בורות והעדר שיקול דעת - הפרה את שיווי המשקל העדין בין סונים ושיעים במדינה ובאזור, מול אירן. במחיר 4,500 אמריקנים ומאות אלפים עירקים הרוגים וטריליון (אלף מיליארד!) דולרים חיסלה למעשה אמריקה את עירק, בעלת עתודות נפט מן הגדולות בעולם, כמדינה. את הדרום הפילה לחיקה של אירן ואת הצפון שיחקה לידי כורתי הראשים של דאעש. אקורד-הסיום הצורם שייך - איך לא? - לנשיא אובמה, שתרם לקטסטרופה העירקית החלטה חסרת אחריות לפנות את צבאו ("התחייבתי לסיים את המלחמה הזו בצורה אחראית") ולתגבר את הכוחות דווקא באפגניסטן, שם הייתה שליחותם עוד יותר מופרכת. וגם שם הקיזו האמריקנים ובני בריתם לשווא דם וכסף, בטרם יצאו משם כשהטליבאן בעקבותיהם. עם הכישורים האלה תובע אובמה את הזכות להכריע בשבילנו, האם להיות או לחדול. היה הייתה פעם לוב. האירופאים, "מובלים מאחור" על-ידי אובמה, הותירו ממנה שטח הפקר, מגרש משחקים לשבטים יריבים. ללוב היה שליט תקיף, מועמר קדאפי, עריץ בלתי דמוקרטי בעליל, אבל בסוף ימיו שרת בצייתנות את המערב, התפרק מחימושו האטומי ואף הזהיר שרק הוא מסוגל להחזיק את לוב, על אוצרות הנפט שלה, כמדינה אחת. אולם אובמה הבין אחרת: "יהיה יותר טוב לעולם אם קדאפי לא יהיה בשלטון", "ההיסטוריה אינה בצד של קדאפי" - והפיל אותו. עוד "טעות" אמריקנית. אצלנו, היא הייתה יכולה להסתיים בחורבן הבית השלישי. מצרים תחת שלטון מובארק הייתה יתד נאמן של אמריקה, הישג שבעבורו שילמה דם ישראלי רב במלחמת יום הכיפורים. אבל גם את דינה חרץ אובמה. למה? כך הסביר זאת עושה-דברו, מרטין אינדיק: "ארה"ב לא יכלה לעמוד לצד משטרים אוטוריטאריים שפועלים לדיכוי הפגנות המוניות בלתי אלימות הקוראות לדמוקרטיה". הודיעו אפוא לצבא המצרי, שאם יסייע למובארק בדיכוי ההפגנות, ייפסק כל הסיוע. כך נמסר השלטון לאיסלאמיסט מורסי, לאחר "החלטה היסטורית (אמריקנית) לנסות לעבוד עם האחים המוסלמים". אבל המצרים העדיפו דיקטטור צבאי על פנאט דתי ובחרו בגנרל סיסי, שבעיני אובמה לא היה די "דמוקרטי". הלך והעלה את יחסי ארה"ב-מצרים על שרטון. ב-2006, ערב הבחירות ל"פרלמנט" הפלשתיני, הזהירו את ארה"ב גם ירושלים וגם רמאללה מפני השתתפות ארגון הטרור חמאס בבחירות, ניבאו שהוא עומד לזכות ברוב. האמריקנים השיבו לאבו-מאזן: "אם תבטלו את הבחירות, תשכחו ממספרי הטלפון שלנו!" כידוע החמאס ניצח, וההמשך הלא הוא כתוב בספר מלחמות ישראל... רופא-מנתח שכל הפציינטים מתו תחת סכינו, ראה שהחולה הבא בתור חושש לחייו. כעס נורא וקרא לו: "פחדן, חרא של תרנגולת!"...