דווקא עכשיו, לאחר סטירת הלחי המצלצלת שחטף המחנה הדמוקרטי ב"בחירות האמצע" בארה"ב, זה הזמן הנכון לעשות "שולם" בין
בנימין נתניהו ל
ברק אובמה. זה לא הזמן לשמוח על המפלה. זה לא המועד ללבוש את מדי הפרשן המתוחכם ולהסביר לכול העולם, במלים יפות, מדוע החליט רוב העם האמריקני להעניש את הנשיא ומחנהו.
דווקא עכשיו חשוב וכדאי שנתניהו ינהג ברוחב לב, ייטול יוזמה, וינהג על-פי תפיסת העולם החכמה של הנשיא אברהם לינקולן: "האם אינני מנצח את אויביי כאשר אני הופך אותם לידידיי?" את האמרה הזו חייב נתניהו להבין היטב, כיוון שביסודו של דבר הוא תוצר של מערכת החינוך האמריקנית שבה למד בנעוריו, ועל-פי ערכיה גובשו אישיותו והשקפת עולמו הדמוקרטית כבר מגיל צעיר. ולפחות מהסיבה הזו אפשר להניח כי במובנים רבים נתניהו הוא יותר אמריקני מישראלי, ובתור שכזה הוא בוודאי מבין את חומרת הסכנות הטמונות בהמשך הקטטה.
מדוע דווקא עכשיו הגיעה העת להניח בצד את הטינה האישית והשמחה לאידו של הנשיא המובס, לפתוח דף חדש במערכת היחסים המורכבת בין השניים ולהחזיר את אובמה למסלול הידידות? הסיבות לכך רבות. הנה המכריעות שבהן.
סיבה ראשונה. כשהיה נשיא בשיא כוחו, הבטיח אובמה שארה"ב לעולם לא תאפשר התפתחות של "אירן גרעינית". כיום, עם התקרבות סיום המו"מ הגרעיני בין המעצמות לאירן, כלל לא ברור אם אובמה יוכל לממש את הצהרתו הנשיאותית, כיוון שהמציאות אומרת שלאחר המפלה ב"בחירות האמצע" קו הגבול החוצץ בין הבטחות למציאות כבר נקבע בבירור - אובמה כיום הינו בבחינת "ברווז צולע" שיתקשה מאוד להמשיך ולהיות הקובע את מדיניות החוץ האמריקנית.
הסכנה הטמונה בהסכם שיושג עם אירן - אם יושג - יכולה להיות מזיקה מאוד לישראל. נתניהו יכול לסייע לאובמה באמצעות קשריו הטובים עם הרפובליקנים, להרחיב את המחנה של אלה שטוענים בהיגיון רב כי עדיף לא להגיע להסכם גרעיני עם אירן מאשר לחתום על הסכם גרוע.
סיבה שניה: כפי שהדברים נראים כיום ישראל עלולה להיות המפסידה העיקרית בעקבות אובדן שליטת הדמוקרטים בבתי הנבחרים. אובמה בוודאי לא שכח את התערבותו החריגה של המיליארדר היהודי
שלדון אדלסון, ידידו הקרוב של נתניהו, במרוץ הבחירות לנשיאות לפני כשנתיים. אחרי התבוסה הצורבת עכשיו, עלול אובמה להפוך לאנטי ישראלי קשוח. אובמה המופסד-הנעלב אומנם יתקשה להוציא אל הפועל החלטות אופרטיביות מזיקות לישראל הדורשות חקיקה, אבל בתור נשיא מכהן עוד שנתיים, הוא יוכל להימנע משימוש בזכות הווטו שיש לארה"ב במועצת הביטחון. הימנעות מהשימוש בזכות זו עלולה להביא לקבלת החלטות אנטי-ישראליות, לפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל ובתדמית הציבורית שלה ושל מנהיגיה.
בקיצור: אובמה עדיין יכול למרר את חייה של ישראל.
סיבה שלישית: למרות כל מריבות העבר, ארה"ב המשיכה כל העת להיות ספק הנשק ואמצעי הלחימה עבור ישראל. כדוגמא: ההסכם המתגבש לאספקת 19 מטוסי קרב מדגם חמקן לחיל האויר הישראלי בעלות של מיליארדים. נניח לרגע שבהקשר הזה פועלים גם אינטרסים של התעשיה האוירית האמריקנית ולכן יתקשה הנשיא לבטל את העסקה. אבל ברור שבנושא אספקת חלקי חילוף יוכל הנשיא לתקוע מקלות בגלגלים הישראלים ולמנוע מישראל את היכולת להשתמש באמצעי הלחימה.
סיבה רביעית: לאובמה יש דעות שליליות ברורות בכל מה שקשור ביחסי ישראל והפלשתינים. בעיקר בכול הקשור בהרחבת הבנייה ב"מדינת המתנחלים". אובמה יכול להצטרף למקהלה המתגבשת באירופה, בהובלת שוודיה, בדבר הצורך להכיר במדינה הפלשתינית ולצאת בסדרת פרסומים המציגים כ"נתוני שקר" את המידע שמפיצה ישראל לגבי הבנייה מעבר לקו הירוק.
סיבה חמישית: בירת ישראל, ירושלים, נתונה בימים אלה בעיצומה של אינתיפאדה חדשה שיש המעניקים לה את התואר המכובס - "טרור הדורסים". אובמה אינו זקוק לאישור הקונגרס כדי להצהיר באוזני העולם, כי ירושלים היא שטח כבוש וכדי להרגיע את ההתפרעויות, חשוב ביותר לחלק את העיר באופן כזה שהשכונות הערביות יהיו בשליטה וניהול של הרשות הפלשתינית.
סיבה ששית: רק כדי לעצבן, יכול אובמה להחליט כי כל עוד הוא הנשיא לא יוכלו אזרחי ישראל להיכנס לארה"ב ללא ויזה.
סיבה שביעית: אובמה יכול הסביר לעולם כי ישראל יכולה למחוק מסדר היום הבין-מדינתי את הנושא של שחרור
פולארד מן הכלא.
סיבה שמינית: מסר סודי שיודלף לתקשורת הבינלאומית, יבהיר לעולם כי כול עוד אובמה מכהן כנשיא - נתניהו וכול נציג רשמי של ישראל הינם "פרסונה נון גרטה" בבית הלבן. לעומת זאת ישמח הנשיא לארח בחדר הסגלגל נציגים בכירים של ראשי האופוזיציה הישראלית, אלה רק דוגמאות למה שנשיא ארה"ב יכול לעולל לישראל ולעומד בראשה, גם בלי יכולת לשלוט בסנאט ובקונגרס. פעילות מן הסוג האנטי-ישראלי הזה יכולה לגרום לישראל נזק בלתי הפיך ואולי אף לצמצם מאוד את סיכוייו של נתניהו להיבחר שוב לתפקיד ראש הממשלה. מבחינתה של ישראל - ואולי בעיקר מבחינתו של ראש הממשלה נתניהו - עדיף להפעיל "נוהל ידידות" מול אובמה, לטפח את מעמדו ולהתחיל להבין שאנחנו לא "מעצמה" שמותר לה לעשות כול מה שעולה על דעתה. על ישראל לנהוג עכשיו בחוכמה, בזהירות ובכבוד רב ביחסיה עם אובמה.
