מי שעוקב בדקדקנות אחרי ההצהרות וההודעות של הרשות הפלשתינית ובכיריה לא ימצא קריאות לציבור הפלשתיני לצאת לאינתיפאדה שלישית. ההתבטאויות החריפות של הרשות הפלשתינית עוסקות בעיקר בהסתה נגד ממשלת נתניהו כי היא רוצה להרחיב את מעגל האלימות בירושלים ולעורר "מלחמה על ירושלים" כדי שנתניהו יוכל לנצח בה.
תיאוריית הקונספירציה הפלשתינית שוב עובדת, היא גורסת כי נתניהו עושה את המהלכים בירושלים כדי לצאת מהמצוקה המדינית שבה נתונה ישראל בזירה הבינלאומית וכי הוא מסלים את המצב הביטחוני כדי לשנות את סדר היום בישראל מסדר יום כלכלי לסדר יום ביטחוני כדי שיוכל לנצח בבחירות הקרובות. לכן, לגרסתם, הוא מתחנף לימין הקיצוני ומאפשר לחברי הכנסת הקיצונים לעלות להר-הבית. הפלשתינים מאמינים בתיאוריה זו בכל ליבם.
ההודעות הפומביות של נתניהו לאחר שיחותיו עם עבדאללה
מלך ירדן, כי ישראל מחויבת לשמירה על הסטטוס קוו בהר-הבית ועל המעמד המיוחד של ירדן שם, אינן מספיקות להרגעת המצב; גם מצרים בהנהגת סיסי הנלחמת בנחישות בטרור האיסלאמי הקיצוני הביעה את דאגתה מהמצב בירושלים ואסור לנו לתת למצב הביטחוני להתדרדר עוד יותר, שמא נאבד גם את הקשרים המיוחדים עם משטרו של הגנרל סיסי.
פיגועי הדריסה בירושלים צריכים להדליק נורה אדומה אצל מקבלי ההחלטות בישראל, כי גל האלימות שמלבה הרשות הפלשתינית ביחד עם חמאס ופלגים פלשתינים אחרים, עלול לגלוש גם לרחבי שטחי יהודה ושומרון.
עבאס חייב בהבהרות עד כה רכב מחמוד עבאס על נמר האלימות במזרח ירושלים בטענה כי "אינו שולט שם ולכן הוא לא יכול למנוע את האלימות בה", אך עתה נראה כי הוא עלול לאבד את השליטה בנמר הזה וליפול ממנו כשהאחריות תוטל עליו.
מחמוד עבאס עדיין מחויב לתיאום הביטחוני עם ישראל בתחומי יהודה ושמרון וישראל צריכה להבהיר לו בצורה חד-משמעית כי עליו להמשיך בכך ולמנוע טרור משטחי הרש"פ נגד מטרות ישראליות.
בעבר הלא רחוק אמר מחמוד עבאס כי התיאום הביטחוני עם ישראל הוא "קדוש" וכי הוא משרת את המטרות הלאומיות של הפלשתינים אשר גרמו לעצמם נזק רב כשעברו לטרור נגד ישראל באינתיפאדה השנייה, לכן צריך לוודא בכל הדרכים הדיפלומטיות כי הוא לא שינה את דעתו לדרוש ממנו להבהיר את הדברים בפומבי ובשפה הערבית.
לשפוך מים ולא בנזין לגבי המשך המתיחות בירושלים, ברור כי למרות תגבור הכוחות הרב בשוטרים ובחיילי מג"ב לא יהיה ניתן לעצור בכוח את ההסלמה והמשך הפעלת הכוח עלול רק לעודד ולהרחיב את מעגל האלימות. לכן צריך לנקוט במדיניות אחרת של הרגעה, מדיניות של שפיכת מים על האש ולא של שפיכת בנזין!
מקור המתיחות הוא המצב בהר-הבית; חברי כנסת רודפי כותרות בעיתונים, המתכוננים כבר למערכת הבחירות הבאה על חשבון מצב הביטחון בירושלים, המשיכו לעלות להר-הבית למרות קריאתו של ראש הממשלה.
התופעה הזו היא מיותרת, שכן היא לא מחזקת את הביטחון בירושלים ונתפסת בעת הזו על-ידי הפלשתינים והקהילה הבינלאומית כהתגרות. ממילא המסר כבר עבר והתופעה מיצתה את עצמה.
כדי למנוע נזק מדיני וביטחוני נוסף, צריך ראש הממשלה לכנס את הקבינט הביטחוני ולהעביר החלטה המקפיאה לאלתר ביקורי פוליטיקאים ואנשי ציבור בהר-הבית ולהנחות את המשטרה לאכוף אותה.
צעד כזה יאותת לפלשתינים, לעולם הערבי ולקהילה הבינלאומית כי ישראל עומדת מאחורי הצהרותיה, וכי באמת אין בכוונתה לשנות את המצב הקיים בהר-הבית. אין בצעד כזה משום ויתור ישראלי על זכויותינו בהר-הבית.
פעולות שיש לבצע בבירה גם ראש עיריית ירושלים
ניר ברקת צריך לעשות חשיבה מחדש לגבי המדיניות שלו לאכוף דווקא בעת הזו את החוקים העירוניים בשכונות הערביות במזרח ירושלים. המצב בשכונות אלה נפיץ ואין שום טעם להגביר את המתיחות. האכיפה העירונית התעכבה בכל מקרה בחודשים רבים ולא יקרה שום דבר אם היא תחכה עוד כמה שבועות עד שהמצב יירגע. אין בצעדים אלה לפגוע בהרתעה, הם צעדים נדרשים והגיוניים.
במקביל יש להחמיר את הענישה על מיידי האבנים ולחדד את הוראות הפתיחה באש במקרה של סכנת חיים.
לאחר יצירת רגיעה לכמה ימים יש לנסות ולבסס אותה באמצעות הידברות עם אישי הציבור בשכונות הערביות כמו שועפט וא-טור.
זהו תהליך מורכב וקשה, אך האחריות לכך מוטלת על מפקד משטרת ירושלים וראש העירייה. תהליך כזה נעשה בעבר בירושלים בתקופות של מתיחות ויש סיכוי שהוא יצליח. בכל מקרה צריך לנסות.
