לא ניתן להתעלם מכך ש"מדינת האיסלאם" (זו שבעבר קראו לה דאעש) זוכה לאהדה רבה ברחבי העולם האיסלאמי. מדי יום אנו קוראים על אנשים רבים - מוסלמים ומתאסלמים - מרחבי העולם הנוהרים אל שדות הג'יהאד של סוריה ועירק כדי לקחת חלק פעיל בפעולותיה של "מדינת האיסלאם" ואפילו להקריב למענה את חייהם. ארגונים לא מעטים נשבעו אמונים למנהיג "המדינה", הח'ליף אבו בכר אלבגדדי, והאחרון בהם הוא "אנצאר בית אלמקדס", הפועל בסיני ומאיים על מצרים.
בנוסף, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שעד היום לא ראינו ולא שמענו בשום מקום ברחבי העולם האיסלאמי על שום הפגנה נגד "מדינת האיסלאם" ומחאה על התנהגותה כלפי מיעוטים, נשים וילדים. השקט הזה בולט על-רקע ההפגנות הסוערות שהקיפו את העולם המוסלמי כמחאה על קריקטורות, סרטים ומבצעים צבאיים שמוסלמים לא אהבו. האם העולם האיסלאמי מסכים לעריפת ראשים, הרג סיטוני של מיעוטים ומכירת נשים בשוק העבדים?
ובהקשר זה, שאלה נוספת היא מדוע "אל-קאעידה", במהלך שנות פעילותה, לא הייתה כל כך אטרקטיבית כמו "מדינת האיסלאם" כיום?
התשובה העיקרית לשאלות אלה היא ש"מדינת האיסלאם" נראית למוסלמים רבים כ"דבר האמיתי", האיסלאם הצרוף, הטהור, המקורי, זה שמוחמד נביא האיסלאם הביא לעולם וזה שהיה נר לרגלי חבריו וממשיכי דרכו. מוסלמים רבים שמעו וקראו במהלך חייהם את ספרי ההיסטוריה של האיסלאם המתעדים, לא רק ללא בושה אלא בגאווה רבה, איך כבשו צבאות האיסלאם את מרבית העולם שהיה ידוע במאה השביעית, איך טבחו בכופרים, איך בזזו כנסיות ומנזרים, איך מכרו את הכופרים בשוק העבדים ואיך כפו את האיסלאם על העמים הנכבשים.
כותבי ההיסטוריה המוסלמית מעולם לא חשו צורך להתנצל על האופן שבו הם השתלטו על העולם, עד כדי כך שדוברי האיסלאם כיום מפיצים ללא הרף את הטענה שהאיסלאם הוא דת של שלום. "מדינת האיסלאם" כיום עושה את אותו דבר בדיוק: כובשת שטחים, עורפת ראשים, צולבת כופרים ומוכרת אנשים ונשים לעבדות, כמו שהתנהגו ראשוני האיסלאם במאה השביעית, והיא כורתת ידי גנבים, סוקלת מנאפים ומלקה פושעים, בדיוק כפי שקובעת השריעה. האם יכול מוסלמי מאמין לצאת להפגנה נגד החלת השריעה? האם הוא יכול למחות על חזרת הפרקטיקה המוסלמית לימים הטובים ההם של הנביא וחבריו? האם יכול מוסלמי למתוח ביקורת על התנהגות הנביא מוחמד שהאמונה האיסלאמית קובעת שהוא היה "מעצום" - "אינו יכול לטעות"?
בניגוד ל"אל-קאעידה" שמעולם לא השתלטה על שטח כדי להקים עליו מדינה איסלאמית, "מדינת האיסלאם" היא הגשמה טריטוריאלית בימינו של מה שיצר מוחמד במאה השביעית. הדגל של "מדינת האיסלאם" כתוב בכתב הלקוח מהמאה השביעית, והוא כולל את החותם של מוחמד, כך הם מאמינים. רבים מלוחמי "מדינת האיסלאם" לובשים בגדים בצבע שחור, כמו אלה של לוחמי האיסלאם הקדום.
סוף דרכה של "מדינת האיסלאם" אינו נראה באופק בראש "מדינת האיסלאם" של היום עומד "ח'ליף", כמו אלה שהחליפו את הנביא מוחמד. לכך יש חשיבות רבה, כיוון שמוסד הח'ליפות האיסלאמית בוטל ב-1924 על-ידי מוצטפא כמאל, "אתא טורק". הוא מוצג על-ידי הנאמנים לאיסלאם כאויבו המושבע של האיסלאם, שביטל את השריעה, שרף מסגדים, סגר מדרסות, החליף את הכתב מערבי ללטיני וניסה בכל דרך לעקור את האיסלאם מטורקיה. עתה באה "מדינת האיסלאם" ומחדשת את מוסד הח'ליפות, ועניין זה מנגן ב מיתר רגיש מאוד בנפש האיסלאמית.
עניין נוסף הוא העובדה ש"מדינת האיסלאם" אינה מהססת להתריס בפני מעצמות המערב, הכופרות, ואפילו לשחוט אמריקנים ובריטים - סמל ההגמוניה המערבית, הנוצרית, הכופרת - מול המצלמה, ללא בושה וללא היסוס, תוך הקראת מסר מתריס באנגלית אל מול מנהיגי המדינות הללו, הנחשבים האנשים החזקים ביותר בעולם, המנהיגים את המדינות החזקות ביותר בעולם. התעוזה של "מדינת האיסלאם" מעוררת אצל מוסלמים רבים בעולם גאווה רבה ותחושה שכך צריך מוסלמי אמיתי להתנהג ולדבר אל הכופרים.
עניין זה חשוב במיוחד לצעירים מוסלמיים החיים באירופה ובאמריקה, שלא נקלטו בחברות המערביות ופיתחו זעם וכעס נגד המדינות שבהן גדלו. נהירתם של הצעירים בני המהגרים אל שדות הג'יהאד בסוריה ובעירק נובעת מרצון לנקום במדינות המערב על דחיקתם לשוליים ועל האפליות שמהן הם סובלים במדינות המערב שבהן נולדו, גדלו והתחנכו.
לאחרונה התפרסמו מספר קטעי וידאו על הנערות היזידיות שניתנו במתנה כשפחות ללוחמי "מדינת האיסלאם", המראים את השמחה הגדולה המציפה את הלוחמים לקראת חלוקת הנערות. בחברות איסלאמיות מסורתיות שבהן אסור לאיש לקיים כל קשר עם נערה או אישה שאינה אשתו, התרת האיסורים מהווה מקור משיכה חזק מאוד.
"מדינת האיסלאם" מגיעה לעולם בזמן שבו התקשורת החברתית - יוטיוב, פייסבוק וטוויטר - נמצאים בהישג ידו של כל אחד, בעיקר באמצעות טלפונים ניידים. שימוש אינטנסיבי שעושים פעילי "מדינת האיסלאם" באמצעי תקשורת אלה מקל על תיעוד הרעיונות והפצתם ועל גיוס מתנדבים.
"מדינת האיסלאם" היא ארגון עשיר מאוד: יש ברשותו שדות נפט שעליהם השתלט, ומדינות - כנראה טורקיה - רוכשות ממנו את הנפט, בין ישירות ובין בעקיפין. לוחמיו שודדים בנקים וחוטפים אנשים כדי לשחררם תמורת כופר של מיליונים רבים. תרומות גדולות מגיעות אליו ממדינות כמו קטר, ומיסים מוטלים על האוכלוסייה הנאלצת לחיות תחת שליטתו באזורים שכבש. לכן יש ביכולת הארגון לרכוש נשק, תחמושת, אמצעי קשר וכלי תחבורה היוצרים לו תדמית של ארגון מצליח, ואין דבר המושך יותר מהצלחה.
"מדינת האיסלאם" השתלטה על מחסני נשק ותחמושת אמריקניים שהיו שייכים לצבא עירק, והיום נמצא נשק אמריקני זה בידי לוחמי הג'יהאד. חלק ממשלוח הנשק האמריקני שהוצנח ללוחמי העיר קובאני שבצפון סוריה, נפל לידי "מדינת האיסלאם" כמתנה משמיים. מוסלמים רבים סבורים כי נשק אמריקני המשרת את לוחמי הג'יהאד הנלחמים נגד אמריקה הוא הוכחה שהיושב במרומים מסייע ללוחמי הג'יהאד להילחם באויביהם באמצעות הנשק של אויביהם.
בניגוד לכל אלה, "אל-קאעידה" אינה שולטת על שטח, אינה גובה מיסים, אינה מחילה את השריעה על אוכלוסייה, אין בראשה ח'ליף, וגם הג'יהאד שלה נגד הכופרים דועך עם השנים. תדמיתו של "אל-קאעידה" היא של ארגון זקן, עייף, מנוון ואובד דרך, בעוד ש"מדינת האיסלאם" - בשלב זה - נראה כארגון צעיר, רענן, העושה את המעשים הנכונים על-פי האיסלאם מבלי להתחשב במגבלות שמנסה תרבות המערב הכופרנית, החומרנית והמתירנית להטיל על מוסלמים ברחבי העולם.
במצב עניינים כזה, סביר להניח שבמהלך החודשים הקרובים ואף השנים הבאות יגדל ארגון "מדינת האיסלאם" ויהפוך למסוכן יותר ומשפיע יותר על המתרחש במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל. ארגון זה ייעלם באחד משני תסריטים: האחד הוא מלחמת חורמה שיכריז נגדו העולם שיטיל צבאות יבשה לשדה המערכה כדי לחסל את הג'יהאדיסטים או לאסרם, עד האחרון בהם. הבעיה עם תסריט זה היא המחיר שיצטרך העולם לשלם, בחיי אדם ובאמצעים, כדי לממשו.
התסריט השני הוא מה שקרה לאורך כל תולדות האיסלאם: אחרי שקבוצה מגיעה לשלטון, מתפתחים בה סכסוכים פנימיים על-רקע אידיאולוגי, דתי, כספי, אישי, שבטי או ארגוני, המביאים להתפוררותה ולנפילתה. אלא שתסריט זה יכול להתמשך זמן רב, אף לעשרות שנים, שבמהלכן ימשיך הארגון לשפוך דמים ולהפוך את חיי נתיניו ושכניו לגיהינום.
בינתיים העולם אינו עושה שום דבר רציני נגד "מדינת האיסלאם". כיום יותר מדי פוליטיקאים באירופה תלויים באזורי בחירה שבהם יש אוכלוסייה מוסלמית גדלה והולכת, ולכן יש סיכוי קטן שהם ינקטו עמדה נגד עניין איסלאמי כלשהו, כולל "מדינת האיסלאם" והאופן שבו יש להתמודד איתה. זו מתקדמת ומשתלטת על שטחים נוספים ומאיימת על מדינות נוספות בסביבתה, ארגונים ואנשים מצטרפים אליה בשקיקה, וסוף דרכה אינו נראה באופק.
