בכל שנה עם סיום מושב הכנסת מתפרסמות בעיתונות כתבות שמסכמות את פעילות חברי הכנסת ובוחנות בעיקר את פעילותם הכמותית: הצעות חוק שהונחו, שאילתות שנשאלו ועוד.
ברוב ימות השנה הכנסת וחבריה נתפסים בעיני הציבור כלא ראויים, כמי שנבחרים ולא ממלאים כנדרש את תפקידם.
במאמר זה ברצוני לטעון על בסיס מגוון מחקרים שבחנו, הן את כמות הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת והן את איכות הפעילות הפרלמנטרית של הכנסת שרוב חברי הכנסת שאינם שרים או סגני שרים עושים עבודה סיזיפית, משמעותית ואיכותית. אולם קולם לא נשמע.
מחקר שערכתי על אפקטיביות ויעילות השאילתות של חברי הכנסת העלה שלמרות שהם לא נתפסים אצל חברי הכנסת כאפקטיביים, בפועל מעל חמישים אחוז מהם משיגים את מטרתם. במחקר אחר על הצעות לסדר יומה של הכנסת, עולה שפעמים רבות מצליחים חברי הכנסת להעביר את הדיון בנושא לוועדה אשר מהווה בסיס משמעותי להעמיק את הדיון בנושא שהועלה לסדר יום.
חשוב לציין ולהבין שיש שונות רבה בין חברי הכנסת בדרך בה הם תופסים את עבודתם כנבחרי ציבור, בנוסף לעובדה ששיטת הבחירות בישראל לא מאפשרת יצירת קשר אמיתי ומשמעותי בין הנבחר לבין הבוחר. עדיין ישנה פעילות רבה של חברי כנסת.
בתוך הקבוצה הפעילה ניתן לראות שחברות כנסת פעילות יותר מחברי כנסת, שחברי כנסת ערבים פעילים יותר מחברי כנסת יהודים, שחברי כנסת מהאופוזיציה פעילים יותר מחברי כנסת מהקואליציה.
נתון מעניין שעלה מאחד המחקרים, הראה שלמרות שחברי הכנסת הערבים נתפסים הן בעיני הציבור היהודי והן בעיני הציבור הערבי כמי שמקדישים את רוב זמנם לבעיה הפלשתינית, מניתוח נתוני הפעילות הפרלמנטרית עולה שמעל 80% מהנושאים עוסקים בבעיות השוטפות והיומיומיות של המגזר הערבי בישראל.
אם כך, נשאלת השאלה, איך אנחנו כאזרחים מן השורה נוכל לדעת על פעילות זאת של חברי הכנסת?
בעשור האחרון חלה מהפכה בעולם ובכלל זה בישראל בשימוש באמצעים טכנולוגיים לשמירת קשר עם ציבור הבוחרים: מיילים אישיים, אתר אינטרנט אישי, פייסבוק, טוויטר, בלוג - כל אלה מאפשרים לנבחרים להעביר מידע ומסרים ישירות לבוחרים. בנוסף, בישראל מתקיימים אתרים שמטרתם לבחון ולנתח את פעילות בחירי הכנסת כמו כנסת פתוחה (Oknesset). כל מה שעל הציבור לעשות, הוא ללקט את המידע שהופך יותר ויותר נגיש וזמין ולבחון את פעילותם הפרלמנטרית של חברי הכנסת.
נבחרים? בהחלט כן. נחים? ממש לא!