הצבת הבטונדות בתחנות הרכבת הקלה בירושלים מזכירה את הבדיחה הידועה על חכמי חלם והגשר הרעוע. במקום לתקן את הגשר שרבים מעדו עליו ונפצעו, מה עשו החכמים? הקימו בית חולים ליד הגשר להבראת הפצועים.
עם כל הכבוד, אלף בטונדות לא יצליחו למגר את הטרור. לשם כך דרושה יד קשה - הרתעה, ענישה מחמירה וגם פגיעה בכיס של הפורעים ומשפחותיהם, דוגמת הטלת קנסות, שלילת קצבאות הביטוח הלאומי ועוד. השר אהרונוביץ', שומע?
עצרת פוליטית העובדה שרק 6 מתוך 21 שרים, השתתפו בעצרת הזיכרון הממלכתית לראש ה
ממשלה הנרצח,
יצחק רבין ז"ל, מהווה תעודת עניות לממשלה. היא מצביעה לא רק על זכרו שאינו מכובד דיו, אלא לא פחות על אפקט הרצח שנחלש והולך עם השנים.
ומה הפלא? גם אחרי 19 שנים, העצרת לזכרו של ראש הממשלה המנוח - הן הציבורית בכיכר רבין, והן הממלכתית בהר הרצל - עדיין נושאת אופי פוליטי מובהק. שמתם לב? יו"ר העבודה יצחק הרצוג התמקד בעצרת בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ונתניהו, איך לא, באי חלוקת ירושלים (נושא חשוב מאוד כשלעצמו, אך אי-אפשר להתעלם מהניחוח הפוליטי שהוא מדיף). שנים כה רבות והעצרת אינה מתרוממת מעבר לפוליטיקה, דבר שבא לידי ביטוי במיעוט המשתתפים גם בעצרת הכיכר.
שוחר שלום? מכתב התנחומים של אבו מאזן למשפחת המחבל בפיגוע הדריסה אינו מפתיע. זו לא רק ההסתה של הראיס לטרור במסגדים, בכיכרות ותחת כל עץ רענן. זה גם עיטור התהילה בכיכר העיר שהוא מעניק למחבלים. ואם לא די בכך זו המשכורת החודשית הקבועה המשולמת למחבלים, שגובהה הוא פונקציה של ממדי החבלה. ואחרי כל זה עוד אפשר להאמין לו שהוא שוחר שלום?
האם זה בדומה לשועל שהודיע לחיות על פתיחה חגיגית של ועידת השלום, אך לפשר תמיהתן לבריחתו הבהולה מפני הכלב הסביר, שהכלב לא שמע עדיין על השלום. האם אבו מאזן שמע על כך?
הפתיע לטובה מעבר להיותו סופר חכם, בעל תובנות מעמיקות,
עמוס עוז כידוע הוא אישיות פוליטית המזוהה עם השמאל הקיצוני. לכן בצד היותו בלתי ריאלי בתפיסתו את הסכמי אוסלו וההינתקות מעזה, שהניבו פיגועי טרור קשים, קורבנות רבים, מטחי מרגמות ומלחמות (התואר בוגד מול המציאות הטרוריסטית הקשה הוא תואר כבוד?), ראיון עימו גם הפתיע לטובה.
מבחינה פוליטית העובדה שהוא מכיר בכך שהחמאס, השואף להשמיד את ישראל, אינו יכול להיות פרטנר לשלום. מעבר לכך, בניגוד לביקורת הפוליטית המרירה, הופתעתי מגישתו החיובית לחיים, ומהכרת התודה שלו עליהם - מצרך די נדיר במחוזותינו ובמיוחד בביצה האומנותית (ובגרסה הלירית עיין ערך שירה של
לאה גולדברג "למדני אלוקים ברך והתפלל על נוגה פרי בשל").
סימנתי לייק גם על המשפט בספרו "על אהבה וחושך", שצד את עיניי, "
אנחנו הולכים לעשות אולטרה-סאונד", שאמר הבעל שהלך ללוות את אשתו לבדיקה. מזכיר, איך לא, את אימרתו הידועה של רב האסירים, הרב
אריה לוין, לרופא, כאות הזדהות עם כאבי רעייתו: "הרגל כואבת
לנו", גם כן בלשון רבים. תובנה חשובה לזוגיוּת אמרנו?
פסוקו הדרבי בוער - ריצת עמוק
סר ההגנה
ירושלים בוערת - מצב האימה
תולדות האופנה - סיפורי בדים
הגיע זמן הדיאטה - שעת רזון
היהודים באים - סאטירה או סטירה?