בקלטת שהנציחה את הריגת הצעיר בכפר כנא התרכזתי דווקא בתמונות שקדמו לרגע הפטאלי של הירי ושאלתי את עצמי, איך מעז צעיר, אזרח ישראל, להסתער, עם סכין ביד, על מכונית משטרה? ולא בהר-הבית מדובר, כי אם במשימה פלילית בלתי פוליטית בעליל: מעצר משליך רימון הלם בסכסוך בין חמולות. מניין לצעיר כזה, שאין לו רקע חבלני, העוז להתעמת כך עם השלטון? היכן "מוראה של מלכות", ולפחות ריחוק, 'דיסטאנס' כלשהוא כלפי השררה? התמונות מכל הארץ, משני צידי הקו הירוק, של צעירים ערביים תוקפים חיילים ושוטרים באבנים, בזיקוקים, בבקת'בים בחוצפה ובעזות מצח, במפגן של התרסה כלפי השלטון בתור שכזה, מדאיגות גם בלעדי הסכין והתוצאה הטראגית.
רמאללה מסיתה ל"טרור המוני" בלתי אלים כביכול, מפני שהוא נעצר צעד אחד לפני הכדור ומטען הנפץ. והשלטון, מתוך פחדנות וקוצר ראייה - מבליג, משתיק ומטייח, מנסה לקנות שקט. על הסיסמה "שקט בכל מחיר" שילמה המשטרה בכפר כנה ומשלמת, בריבית דריבית, בהר-הבית.
עכשיו ראש הממשלה אומר את מה שהתבקש מזמן: אפס סובלנות למהומות רחוב. עכשיו הוא מגלה שהשלטון אינו חסר אמצעים, ואם אפשר להרחיק בצו צעיר יהודי מיצהר, ניתן לעשות זאת - תארו לכם - גם לצעיר ערבי מירושלים המתפרע בהר-הבית. עכשיו מצא נתניהו את הסעיף בחוק האזרחות, לפיו ניתן לבטל אזרחות ישראלית של "אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל". האם סוף-סוף ייושם הסעיף על הנפת דגל החמאס ואפילו דגל אש"ף?
הצעירים הבועטים בסמלי השלטון כבכדור משחק, הם ומשפחותיהם, היו חושבים פעמיים לו אילצו אותם לבחור בין ה'גיהנום' הציוני ל'גן העדן' הערבי שבכל הארצות מסביב. רחש לא היה נשמע בהר-הבית, לו הצועקים והמתפרעים בשכר של כמה אלפי שקל לחודש היו מסתכנים בוויתור על הביטוח הלאומי, קופת החולים ושלטון החוק, שעד עתה פונקו לראותם כפרה, שניתן לחלוב אותה וגם לבעוט בה.
אולם גם בכך לא די. משהו קדם לאבן ולסכין, ואלה הן המלים. שכנינו הערבים הרגילו אותנו לסגנון של טיעון מעוות והיגיון עקום, שאינו פחות מאשר עלבון לאינטליגנציה, ובראש וראשונה האינטליגנציה שלהם: מ ה ם מוכנים לקבל ארגומנטציה, שאצל אחרים הייתה נחשבת נלעגת או מפגרת. אני מציע, לשם שינוי, שלא להעליב את הערבים ולדרוש מהם את מה שמצפים לו מכל ציבור נורמאלי בעולם.
נפתח בתרבות השקר. אנשים סופר-מתוחכמים כמלך ירדן עבדאללה, ראש הרש"פ מחמוד עבאס או ח"כ ד"ר
אחמד טיבי יודעים את האמת, שנתניהו או מי בממשלתו אינם חולמים להרוס את אל-אקצה או לפגוע בקודשי האיסלאם. כמו-כן הם יודעים ששום סכנה לא נשקפה למקומותיהם הקדושים מיהודה גליק, וגם - שהמשטרה לא באמת פרצה אל תוך מסגד אל-אקצה, כי אם רק עשתה כמה צעדים בכניסה כדי לנעול את הדלתות ולמנוע יידוי אבנים ובקת"בים מתוך המסגד. למרות זאת, הם מפיצים במצח נחושה שקרים ועלילות, נפיצים ומסוכנים.
יאסר ערפאת הכין מראש את האינתיפאדה השנייה, ורק כדי להצית אותה עשה שימוש שקרי בביקורו של ח"כ שרון בהר-הבית. והסבא של עבדאללה, חוסיין המלך, שיקר במלחמת ששת הימים כי חיפה נכבשה כביכול, ואח"כ, אחרי ה'ברוך' - המציא ביחד עם המצרים את הבדיה שצבא אמריקני הוא שהנחיל לערבים את המפלה. כך מצצו מן האצבע את עלילת הטבח בדיר יאסין, ולימים - שישראל (זו שמושיטה עזרה רפואית אפילו למשפחות גדולי אויביה כמו אסמעיל הנייה או לאזרחים סורים פצועים) מפיצה סרטן, עקרות וכדומה בשטחים הפלשתינים. ואת מגדלי התאומים פוצץ, כמובן...המוסד. לטווח קצר הם מפיקים תועלת מיכולתם הפנומנאלית לבדות שקרים מופלגים, אך בסוף זה תמיד מתנקם בהם.
לכישרון המפוקפק הזה מתווספת התכונה הנדירה לשקר לא רק לזולת, כי אם גם לעצמם. זו התסמונת של ג'וחה, המספר לילדים סיפור שמעבר לפינה מחלקים סוכריות, כדי להיפטר מהם, אבל כעבור רגע רץ לשם בעצמו, שהרי 'מחלקים שם סוכריות'! היכולת המופלאה הזאת להאמין לבלופים של עצמם התנקמה בהם קשות בפרשת דיר יאסין: לאחר ששכנעו את עצמם שאכן היה שם טבח נורא, פתחו באותה הבריחה ההמונית שלימים תיקרא "נאכבה".
כאלו לא די בזה, נתברכה החברה הערבית גם בסגולת השכחה. כשנוח להם, הם זוכרים את התשובה, אך לא את השאלה. כמו ילד שמתלונן שחברו הרביץ לו ושוכח להזכיר שקודם לכן הוא משך אותו בשערות. כך, נמחק מזיכרונם איך ה ם הביאו את ה'נאכבה' על עצמם. כך, הם כבר שכחו שהרקטות שלהם חוללו את "צוק איתן" וממילא את ההרס ברצועה. כך, הם מכחישים את רצח שלושה הנערים, ולחלופין - מאשימים בו את ישראל. וכך - המלך, הראיס והדר. טיבי לא שמעו על הפרובוקציות הערביות הפרועות בהר-הבית. כל הסיפור מתחיל בהתפרצות המשטרה.
אבל הם כ ן שמעו, והם א י נ ם פרימיטיבים. הם כ ן יודעים, מה הסיבה ומה המסובב, הם רק משחקים משחקים, וזו אשמת הפוליטיקאים והתקשורת הישראלים, שמקבלים את כללי המשחק המזויפים הללו. אנחנו כמדינה מערבית דמוקרטית מחויבים למינימום של יושרה, והם מוחזקים כ-'פרא ה אציל' הנהנה מחופש לצים לבדות מעשיות כאוות נפשו. חטאנו, שלא הוקענו כל שקר ברגע היוולדו ולא שלחנו לעזאזל ופסלנו למו'מ כל מי שהמציא נגדנו עלילות דם.
כך אבד לנו אותו הדרך ארץ, שבהיעדרו הפרחחים מרימים אבן בירושלים ושולפים סכין בכפר כנא.
