במה שונה הליכוד של היום מן הבית היהודי, או מישראל ביתנו? אם לשפוט על-פי האגף הניצי, שהוא גם הדומיננטי במפלגה שביבי ניצב בראשה - יקשה לעמוד על ההבדל. שהרי שלוש המפלגות האלה, לפחות במתכונתן הנוכחית, דוגלות במדינות ברורה של "עליהום" כלפי האוכלוסייה הערבית בשטחים.
הדמיון המפליא של הליכוד דהיום עם שתי מפלגות הימין הקיצוניות דלעיל הוא בעטיים של ח"כים כ
משה פייגלין,
דני דנון, ציפי חוטובלי, ו
מירי רגב, שהפכו את מפלגתם ממפלגת-ימין מתונה ושפויה למפלגת ימין-קיצוני מתלהם.
בראש החבורה הניצית הזאת עומדים משה פייגלין ודני דנון. אין זו הפעם הראשונה שהשניים מציבים את עצמם לראשות הליכוד מול
בנימין נתניהו, הנחשב לעומתם ליונה, בפריימריז שייערכו במפלגה בחודש ינואר הקרוב. הם עשו זאת בעבר פעמים אחדות וכשלו, אלא שהפעם הם נהנים מתמיכתם הגלויה של רבים מחבריהם במפלגה.
עושי צרות פייגלין, שכמו בפעמים קודמות, מסעיר גם עכשיו, וביתר שאת, את הרוחות, בשל עלייתו הפרובוקטיבית להר-הבית; כבר נעצר פעמים אחדות בעבר על הפרת הסדר הציבורי. דני דנון, לעומתו, שגם הוא "טראבל-מייקר" לא קטן, הודח לא מכבר מכהונתו כסגן שר הביטחון בשל הביקורת שהעז למתוח על הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעקבות מבצע "צוק איתן". תמיכתם של חברי הליכוד באחד משניהם תערער באחת את ה"סטטוס קוו" - לא רק בהר-הבית, אלא גם בתוככי מפלגתם.
אם חפץ הליכוד להבדיל את עצמו מן הבית היהודי ומישראל ביתנו ולהחזיר בכך את השקט על-כנו - אזי חייבים לסייע לביבי. הצבעה עבורו, גם מצד האגף הניצי, הדומיננטי כל כך בליכוד, עשויה להחזיר למפלגה, שמשום מה חזרה לימים אפורים של "רק כך" בעבר, את פניה המתונות בהווה.
למען הגילוי הנאות, זה בדיוק המקום להודות שאינני נמנה עם חסידיו של בנימין נתניהו. אלא שצו השעה הקריטית גובר הפעם על כל שיקול פוליטי שהוא. אם אכן נגזר עלינו להמשיך ולחיות עם הליכוד כמוביל - עדיף שביבי יעמוד בראשו.
