אז
שולה זקן זכרה או לא זכרה שהקליטה את שיחותיה עם
אהוד אולמרט? אז היא נזכרה בזה בשיחת טלפון משפחתית עם
עופר ברטל, או בשיחה אישית איתו? אז היא מסרה לו את הקלטות מיד או אחרי כמה ימים? אז הוא שאל אותה לפני כן אם יש קלטות או לא?
חלק ניכר מהיום השלישי לעדותה של שולה זקן בפרשת טלנסקי הוקדש לשאלות הללו, אחרי עיסוק פרטני בסוגיית מימון הגנתה במשפט המקורי. בחלק הראשון של הדיון אישרה זקן, כי אולמרט לא ביקש ממנה במפורש שלא להעיד והיא לא הבטיחה לו את זה במילים ברורות, אבל טענה שלשניהם היה ברור בדיוק מה קורה. עורך דינה דאז,
מיכה פטמן, אמר במשטרה שההחלטה שזקן לא תעיד הייתה שלו בלבד ובמנותק לחלוטין מענייניו של אולמרט – בעוד זקן אומרת כעת את ההפך.
כל זה לא נמצא בליבת העדות של זקן. הליבה היא יומניה מזמן אמת ועדותה כעת על השימושים בכספי הקופה הסודית שהוחזקה אצל
אורי מסר. לשני הנושאים הללו יגיע הסניגור אייל רוזובסקי ביומיים הבאים של החקירה הנגדית. אז למה הוא טורח כל כך לעסוק בהם? ההקלטות הן הפרוזדור המוביל לאולם – הן מסבירות, לשיטת המדינה, מדוע לא ניתן היה להגיש את היומנים ולשמוע את העדות כבר במשפט המקורי: משום שאולמרט הביא את זקן לשתוק. אבל אם רוזובסקי ישכנע את בית המשפט שזקן אינה אמינה בנושא הקלטות, הוא אולי יוכל לשכנע שהיא אינה אמינה גם לגבי היומנים והעדות.
חוץ מזה, ההגנה מתכוונת לטעון שהקלטות מבושלות ושנמחקו מהן קטעים משמעותיים מאוד. לצורך כך היא תגיש בשבוע הבא חוות דעת של מומחה מטעמה, והמדינה תבקש להעיד מומחה משלה שיאשר את האותנטיות והשלמות שלהן. כך שלסתירות בגירסתה של זקן לגבי הקלטות – אולי לא נורא משמעותיות, אבל בכל זאת סתירות – יכולה להיות משמעות גם בפני עצמן, ולא רק ככלי לקעקוע אמינותה בכלל.
הייתה עוד נקודה, שרוזובסקי לא פיתח ואולי יחזור אליה: האם זקן מילאה תפקידים פוליטיים בלשכתו של אולמרט. המדינה טוענת, כי העובדה שאולמרט שילם לזקן 30,000 דולר בשנה מתוך הקופה הסודית מלמדת, שהוא עשה בכספיה גם שימוש פרטי ולא רק שימוש פוליטי – מה שהיה הנימוק לזיכויו. ייתכן שההגנה תבקש לטעון, שהתשלום דווקא נכנס למשבצת של השימושים הפוליטיים לאור טיב המשימות שמילאה זקן עבור אולמרט.