אוי לרשע ואוי לשכנו

הקטעים הבודדים של הקלטות השיחות בין אהוד אולמרט לבין שולה זקן שהותרו עד כה לפרסום (וגם אלו שדלפו), יוצרים תמונה ובה אולמרט אינו מנהיג לאומי העוסק בעניינים הרי גורל, אלא תחמן – ואולי אף עבריין – שכל מעייניו בהצלת עורו. זו כמובן תמונה חלקית ולא לגמרי הוגנת, שהרי אולמרט כן היה מנהיג לאומי שעסק בעניינים הרי גורל. אבל את הדיונים שלו על הגרעין הסורי, על האיום האירני ועל המערכה הלבנונית – את אלו לא נשמע לעולם. וכך, מה שנצרב בזיכרון הקולקטיבי הוא ההתלחשויות עם שולה זקן על הדולרים שהיו ועל העדות שאולי תהיה, ועל המכונית והשדרוג והעמלות של אהוד ברק. וזה עוד לפני שנחשפו יתר ההקלטות, בעיקר בנוגע לעבירות ההדחה בעדות ושיבוש מהלכי המשפט המיוחסות לאולמרט. לכך מצטרפים עדותה של זקן על שהתחולל בלשכותיו של אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרד התמ"ת, ועוד יותר חשוב – היומנים שלה. לפי העדות והרישומים, אותו אולמרט – שהצהיר שלא היו מעטפות ולא היה מזומן ולא היה שום דבר בלתי חוקי – עוסק בצורה כמעט אובססיבית באותן מעטפות ובאותו מזומן ובאותם מעשים שאולי היו בלתי חוקיים. הכסף זורם ללא הפסק, והקופה הסודית אצל אורי מסר מתמלאת ב-400,000 דולר במזומן. ואולמרט, שהעיד שמדי חודש צבר יתרת חובה נוספת של 25,000-20,000 שקל, מושך כאן 5,200 דולר ושם 7,500 דולר – הכל במזומן, ללא תיעוד וללא דיווח. סניגורו, אייל רוזובסקי, טען שהמשיכות האישיות של אולמרט המתועדות ביומנים הסתכמו בפחות מ-20,000 דולר. אבל אולי כדאי להזכיר לרוזובסקי, שלא ייצג את אולמרט בסיבוב הקודם, שמרשו טען שלא השתמש אפילו בדולר אחד מכספי הקופה לצרכים שאינם פוליטיים. בעוד חודש יהיה על אולמרט להסביר, מה כן עשה בסכומים הללו ולמה משך אותם במזומן ולא רשם בשום מקום את יעדיהם. רוזובסקי הראה, כי לאולמרט היו אירועים פוליטיים בסמוך למשיכת המזומנים, אבל עדיין קשה: איפה הקבלות? האם אולמרט שילם אישית במזומן לכיסוי אותם אירועים? ככה מתנהל אחד מבכירי ממשלת ישראל?

העדות והיומנים מציגים באור תמוה, שלא לומר מגוחך, את זיכויו המקורי של אולמרט בפרשת טלנסקי בידי השופטים מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל. הנימוק היה, שלא הוכח שימוש פרטי באותם כספים, ומאחר שתרומות פוליטיות מחו"ל היו מותרות – הרי שאולמרט לא עבר את הקו המבדיל בין התנהגות אתית פסולה לבין התנהגות פלילית. זה היה נימוק בעייתי, בין היתר משום שבית המשפט התעלם מהעובדה שאולמרט ערב אישית לחובות העמותה הפוליטית שלו – כך שכל שקל שנכנס לקופתה, הוריד שקל מהחוב הפרטי שלו. הבעייתיות העיקרית הייתה בכך, שלא ניתן כל הסבר לעובדה שמדובר היה בסכומי עתק במזומן; פעילות פוליטית אמורה להתנהל בצורה גלויה, בצ'קים או בהעברות בנקאיות, ולא במזומן (דגל שחור מתנוסס מעל תשלומים במזומן בעידן המודרני, קבע בית המשפט העליון בפרשת הירשזון). כעת באה זקן ואומרת: היו שימושים פרטיים. לטענתה, היא עצמה נהנתה מכספי הקופה בדמות 30,000 דולר בשנה – השלמת שכר כאשר עברה עם אולמרט למשרד התמ"ת ושכרה צנח ביחס לרמתו בעיריית ירושלים. אולמרט טוען שזוהי דווקא הוצאה פוליטית מובהקת, כי זקן עסקה למענו בפעילות פוליטית רבה. אבל שוב: למה במזומן מקופה סודית ולא בגלוי מכספי העמותה? בצורה בה פעל, אולמרט לכל הפחות סייע ביודעין לזקן – עובדת מדינה – לקבל כספים בצורה פרטית וללא תשלום מס. הפעם הוא לא יכול לטעון, כמו בפרשת ראשונטורס, שלא ראה ולא שמע ולא ידע.

ההקלטות והעדות שופכות אור גם על זקן, ויוצרות מחשבות נוגות מאוד. זו האישה שהייתה מן החזקות ביותר בישראל? זו האישה שישבה בצמתים הרגישים ביותר של המדינה? אישה כמעט פרימיטיבית, המבקשת הדרכה מרוחות המתים ומדברת בלשון החושפת עד כמה היא נעדרת השכלה. אישה שאם היה עליה לעמוד במכרז של עיריית ירושלים או של נציבות שירות המדינה, לא הייתה עוברת אפילו את המיון המוקדם. ואז כמובן עולה השאלה: מדוע אולמרט החזיק אותה לצידו כל כך הרבה שנים? נניח שבזמן אמת הוא לא ידע שהיא – לשיטתו היום – שקרנית וסחטנית ומניפולטורית. אבל הרי מעולם לא היו לה יותר מעשר שנות לימוד, ומעולם לא היה לה ניסיון בשום עבודה יצרנית, ומעולם היא לא עסקה בניהול מחוץ לכנפיו-שלו. זקן מצידה נתנה את התשובה שלה: עשיתי בשבילו דברים שאף אדם אחר לא היה עושה – והיא כמובן לא מתכוונת למשימות ריגול בעורף האויב או למעקב אחרי פיתוח תרופה לסרטן. היא מתכוונת לדברים עליהם דיברה בצורה הכי גלויה: עבירות פליליות שכל מטרתן למלא את כיסיו של הבוס. אולמרט עצמו עוד לא סיפק הסבר, ואולי נשמע אותו בחודש הבא.

שימו לב מיהם כמה מן האנשים ששמותיהם עלו, לטענת זקן, בשיחותיה עם אולמרט על התמורה שתקבל אם לא תעיד נגדו. לפי זקן, אולמרט הציע לה לשכור את שירותיו של רונאל פישר – החשוד כידוע בעבירות פליליות חמורות. את שכרו, המשיך והציע, ישלם הקבלן יאיר ביטון, מבעלי חברת ב.יאיר – שגם נגדו יש תיק פלילי. ואילו השניים התעמתו סביב השאלה מי עירב בעסק את בני תבין – מי שהורשע בעבר הלא-רחוק בתיווך לשוחד וריצה שנתיים מאסר. אז נכון שהפרשות המיוחסות לפישר וביטון התגלו לאחר השיחות בין זקן לאולמרט, ונכון ששניהם עדיין בחזקת זכאים. ובכל זאת: אלו האנשים שאיתם מתרועע ראש הממשלה לשעבר? מי שבין ידידיו נמנים אנשי עסקים מובילים כמו אלפרד אקירוב ורמי אונגר (הראשון העסיק את זקן, השני הוזכר בידי אולמרט כמי שיממן אותה) – בשביל מה הוא צריך דמויות בעייתיות כמו פישר, ביטון ותבין?

ההגנה עסקה רבות, ועוד תעסוק רבות, בשאלת המהימנות של זקן (שהודתה ששיקרה שוב ושוב לאורך ההליכים נגדה) ובקושיות סביב ההקלטות הרבות הנוספות שכנראה ביצעה אך נמחקו בידי מאן דהוא. אכן, שאלה רבת חשיבות וקושיות שלא ניתן להן מענה מספק. אבל כדאי לשים לב, שההגנה לא הטיחה בזקן את הטענה שהיא בישלה את הקלטות, והיא אינה טוענת שאולמרט אינו הדובר בהן. גם המניע של זקן לביצוע ההקלטות, עליו נחקרה שעות ארוכות, לא ממש משנה. אז נניח שהיא התכוונה לסחוט את אולמרט; היא לא שמה בפיו את המילים שאמר. חשוב גם לזכור, כי ההקלטות בפרשת טלנסקי היו רק האמצעי המשפטי שהכשיר את העדתה של זקן ואת הגשת יומניה. לעומת זאת, ההקלטות המתעדות את ההדחה והשיבוש, הן הראיה החזקה ביותר שבידי המדינה נגד אולמרט. ולא מדובר בעבירות קלות: העונש על הדחה בעדות יכול להגיע לתשע שנות מאסר (כאשר היה מעורב כסף, ולטענת זקן זה בדיוק המקרה), ועל שיבוש – לשלוש שנות מאסר. העובדה שהמשטרה עוד לא העבירה לפרקליטות את תיק ההדחה והשיבוש, נראית תמוהה. ככלות הכל, לא מדובר בחקירה סבוכה. אחת האפשרויות היא, שגם החוקרים וגם הפרקליטים מבקשים לראות כיצד יתייחס בית המשפט המחוזי בירושלים לקלטות של זקן ולאמינותה, בטרם יחליטו האם לבנות עליהן תיק נוסף וחמור במיוחד. מאחר שפסק הדין צפוי בתוך כמה חודשים, לא מדובר בהמתנה ארוכה מדי.