הפרלמנט הישראלי - בהשוואה לעמיתיו בעולם, הוא אולי בין הצבעוניים ביותר, אם לא הצבעוני מכולם .בכל קדנציה ישנם שם כוכבים של שביט ממש,ותמיד ישנו גם אחד שמאיר כפליים. לפעמים אותו שביט מחזיק קדנציה אחת אך לא פעם הוא זוכה לעדנה גדולה יותר,ואנחנו פשוט רק מרוויחים מההצגות הללו. ישנם כוכבים כאלה שכוכבנותם היא לעג לאינטליגנציה,ישנם כאלה שכוכבנותם היא היא פשוט מנה כפולה ומכופלת של שנינות,וישנם כאלה שהם שני הדברים גם יחד.
מירי רגב שייכת לסוג השלישי.
ישנם רגעים שאתה אומר לעמך כי האישה הזו פשוט מייצגת בדיוק את הפאן החיובי של העממיות, וישנם רגעי שפל שהאישה הזו נתפסת לאלימות תיאטראלית, שזו בושה לסובלנות ובושה שהיא מכהנת כפרלמנטרית.מחד-גיסא הרי שהגב' הזו רגישה לצרכי העם והיא רחוקה מהתנשאות, אבל ישנם רגעים שגם הסטריאוטיפ של ארצ'י בנקר האגדי מחויר מול מעלליה. בדיוק כמו שהיא יודעת להינשא לגבהים של הבנה ועמקות פוליטית בנושאים מגוונים כך היא גם נתפסת לילדותיות בנושאים אחרים, ואז כמובן שגם לא פעם כולם טוענים שהיא נגועה בגזענות ושנאת האחר. וכמו המשפט האחרון, הרי שכך אירע לה השבוע בפרשת הכפייה של ח"כ באסל מבל"ד. זה לא מדויק לומר שהיא הייתה גזענית בפרשה הזו, אלא שזה יותר קשור היה לצד הילדותי שלה, שנובע מראיית צל הרים כהרים, ולפעמים גם כהרי געש.
בסך הכול ייתכן שהיא באמת צדקה בטענתה כי הכפייה שעטה ח"כ באסל הייתה לצורך מחאה ולא לשם לבוש ממש. בטוחני שאם גב' רגב הייתה מכהנת בפרלמנט לפני כמהה עשרות שנים - כשח"כים ערבים ודרוזים היו עוטי כפיות באמת ובתמים כפריט לבוש שכיח, אזי היא לא הייתה מקימה אז מהומה כזו, ועוד על מאומה בזו. אבל כיום הח"כים הערבים רחוקים מהכפיות, וברור היה שלאחר אירועי כפר כנא הרי שלבוש כזה יסמל יותר מחאה מאשר אופנה עממית שחוזרת לדוכני המכירות.
אבל באמת, מה רע במחאה של מי שמיצג מיעוט אתני, דתי ופוליטי - ואולי אפילו חברתי? וכי זו המחאה הפרלמנטרית היחידה שהייתה בפרלמנט הישראלי מאז הקמתו? ברור שלא. היו שם כאלה שדיברו אל הקיר, והיו גם כאלה שהביאו מצרכי מזון לדוכן הנואמים - נאשמים, ולא מכבר הייתה שם גם קבוצה של ח"כים לאומנים - חרדים שכפתה את עצמה לדוכן משום שרצו לגייסה עבור קיום התוצאות הביטחוניות של הסתתה הלאומנית. ואפילו היו גם כאלה שקרעו את תעודות הזהות שלהם ואחרים שקרעו הצעות חוק שכבר עברו. אז רבותי היקרים, מסתבר שח"כ באסל היה ראוי לפרס של המחאה המנומסת ביותר מכל שאר המחאות הפרלמנטריות שהתקיימו עד היום. אבל גב' רגב לא אוהבת את המצב שמישהו מוחה בצורה אינטליגנטית ולא באופן בוטה. ולכן גב' רגב חייבת לחשוף את פרצופו של המוחה ויהי מה, גם במחיר השפלתה שלה ולא שלו. לזה לא קוראים דווקא גזענות אלא ילדותיות.
והנה יו"ר הפרלמנט, ח"כ יולי אדלשטיין ענה לגב' ממפלגתו בלשון ציורית, שעל פניה אינני יודע אם ההשוואה הזו כל כך טובה. הוא לקח את הכיפה המסמלת דת ואמונה - והמונחת בקביעות על ראשו של כל יהודי דתי(כמותו למשל...), והשווה אותה לכפייה של חול, שמקסימום מסמלת כמחאה את העממיות הערבית ותו לא. אפשר היה דווקא לתת דוגמאות אחרות - כמו תליוני המגן דוד של יהודים, ולהבדיל תליוני הצלב הנוצרים, שענידתם סמלית לחבישת הכפייה ע"י הרבים. אבל אם יורדים לעומקה של ההשוואה האדלשטנית הרי שהאיש אמר דבר כל כך עמוק, שלדעתי גם הוא לא הבין את אמירתו.
ישנם יהודים חילוניים שעבורם ה"מסורת" המייצגת שלהם היא לחבוש כיפה לא משום דתיותם אלא כ"קונטרה" לאחרים, כדי להתריס דרכה סמל מסוים, שהוא דווקא אינו דתי. כך למשל הקונסרבטיבים - להבדיל מהרפורמים, חובשים לא פעם את כיפותיהם לא משום שהם מסכימים לראות בכיפה סמל דתי משלהם, אלא כדי להוכיח ליהודי האורתודוכסי שאין לו בלעדיות על הדת היהודית בחבישת הכיפה.וישנם חילוניים רבים - מחוגי הימין במיוחד (ובמיוחד זה הקיצוני...), שחבישת הכיפה שלהם איננה דתית אלא לאומנית, ודרכה הם מציגים את השקפתם על "ארץ ישראל השלימה", על העלייה להר-הבית, על היותם בעד טרנספר לערבים ועוד הרבה נושאים לאומנים אחרים, שלא רק שאינם נושאים דתיים אלא שהם אף כנגד השקפת הדת וחוקייה, אלא שייכים לחוקי "דת" שהם המציאו, וכדי להוכיח ש"דתם" לא פחות דתית מהאחרים הם חובשים את הכיפה.
ביטוי להלך הרוח הזה נתן לא מכבר שר הכלכלה, מר
נפתלי בנט, שטען כי חבישת הכיפה שלו התחילה מרצונו לתת לגיטימציה דתית להשקפותיו הלאומניות בעניין ארץ ישראל וערבייה. החבישה הזו של הכיפה - כבנט וחבריו, הרי שהיא זו מעניקה ליהדות (בארץ ובחו"ל גם יחד...) צורה כה פונדמנטליסטית מבחינה לאומנית, שלאחריה כולם מאמינים כי היהדות דוגלת במלחמת דת.
בנקודה הזו - של חבישת הכיפה כמחאה קונסרבטיבית או לאומנית, ולא כדתית, הרי שצדק ח"כ אדלשטיין כשהשווה את חבישתה לחבישת הכפייה של הח"כ מבל"ד, בעידן שהכפייה כבר איננה עוד לבוש כה עממי, שגם אינטלקטואלים וח"כים ערבים חובשים אותה. ובאמת, דומה חבישת הכפייה הלא אופנתית כמחאה לאומנית, אצל ח"כ באסל, כחבישת הכיפה אצל השר בנט, אף היא כמחאה לאומנית ולא כמנהג דתי.