בערב יום השואה 2013 נוהל בדף הפייסבוק של הקבוצה "חלב, עובדות או מיתוסים", המתנגדת לשימוש בחלב ובמוצריו, דיון סוער בין הרפתן ארנון אשרי לבין כמה מחברי הקבוצה. במהלך הדיון כתב אחד החברים הפעילים בקבוצה, זיו קורן, את הדברים הבאים:
"בערב יום השואה, לא נשכח שלכל שטן יש שם, ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי, והוא גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות של היטלר שהנאצים בשואת היהודים יכלו רק לחלום עליה. הערב נזכור את אלו שהיו ואינם עוד כולל כל קורבנות שואת בעלי החיים שעודנה. תהיינה נשמותיהם של כל קורבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אשרי, בעבר, בהווה ובעתיד צרורות בצרור החיים".
לאור דברים אלה, הגיש אשרי תביעת לשון הרע נגד קורן. לטענתו, דבריו של קורן גרמו לתסיסה ולתמיכה בקרב חברי הקבוצה, שהצטרפו לגידופים כלפיו. קורן טען להגנתו, כי דבריו היו בגדר הבעת דעה באופן לגיטימי בקשר לזוועות שלהשקפתו מתרחשות בתעשיות החי מדי יום. הוא הוסיף שמדובר בהשקפה לגיטימית, שמוצאת ביטויה גם באנלוגיה בין הפרקטיקה הנוהגת בתעשיית החי לבין השיטות שהיו נהוגות בידי הנאצים. תפיסת עולם זו, גרס, שהושמעה גם על-ידי הוגי דעות כגון הסופר ג'ון קוטזי, משקפת אומנם עמדה חריפה, אך אין להוציאה מחוץ לחוק. לשיטתו, יש להגן על זכותו של אדם מהיישוב להשמיע דעות ולאתגר את השיח הרווח, גם על-ידי פריטה על נימים רגישים.
רגיש ופוגעני יותר אלא ששופטת בית משפט השלום בתל אביב,
ריבה ניב, סברה אחרת. בפסק דינה היא קובעת (7.10.14) שקורן הוציא לשון הרע נגד אשרי. עיון בפסק הדין מלמד שהסיבה לקביעה זו לא בהכרח נעוצה במידת העלבון שייתכן שנגרם לאשרי וללשון הגסה שאותה נקט קורן. עיקר החומרה שבדברי קורן יוחסה, כך נראה, לעובדה שהרשה לעצמו להשתמש כלפי הרפתן בדימויים הנאציים. "במדינת ישראל, שנוסדה בין היתר על-מנת שתהווה בית ליהודים, בעיקר בשל חיסולם בזוועות השואה, אמירות הקושרות בין אדם לנאצים, או בין מעשה, לפעילותם, רגישה ופוגענית יותר מקללה אחרת, חריפה ככל שתהא", הטעימה השופטת.
בית המשפט לא קיבל את טענת קורן לפיה כתב את הדברים
בתום לב, ונדחתה טענתו הנוספת לפיה אשרי הוא שהעלה את הדיון בפייסבוק לטונים גבוהים ולדימויים קשים. כך, אשרי כתב במסגרת השיח בפייסבוק: "אנחנו הרפתנים נמשיך בעבודתנו המסורה והאיכותית, ויהיו כנראה בשוליים תמיד כאלה שיחפשו להאדיר את עצמם ולמלא את המרפאות שלהם בחסידים שוטים שקונים כל שטות במיוחד כשמתלווה לזה תעמולה בנוסח גבלס, תוך הוצאת דברים מהקשרם, תמונות מגמתיות וסיפורי אימים המצוצים מהאצבע".
השופטת ניב קיבלה את התביעה וחייבה את קורן לשלם לאשרי 80,000 שקל. לדעתנו, צדק בית המשפט עת שפסק פיצויים לאשרי, אך נימוקי פסק הדין אינם משכנעים. דבריו של קורן היו קשים וחרגו באופן ניכר מהמותר בוויכוח לגיטימי, אך לא ניתן להתעלם מכך שלהתבטאויות אשרי עצמו הייתה תרומה של ממש להתכתשות המילולית, וגם הוא חטא בדימויים ובהשוואות בלתי ראויים. אומנם היה מקום לחייב את קורן בתשלום פיצויים, אך לטעמנו בנסיבות העניין היה מוצדק להעניק סעד כספי פחות מהסכום שנפסק.
