בלי בג"ץ ובלי בצלם

נובמבר השחור: עוד טרם יבש דמם השפוך לשווא של דליה למקוס (25) בגוש עציון ושל החייל אלמוג שילוני (18), הי"ד, שנרצחו בדם קר בידי חיות אדם פלשתינים ב-10 בנובמבר; ושל קצין מג"ב ג'דעאן אסעד ובחור הישיבה שלום בעדני (17), הי"ד, שנרצחו ב-5 בנובמבר בפיגוע דריסה נפשע בירושלים (וזו רשימה חלקית, חודש אחד בלבד, מתוך סידרת פיגועי רצח ארוכה, של החודשים האחרונים), נדהמנו מול מעשה טבח חמור נוסף בירושלים, שמזכיר הפעם את צילומי פרעות תרפ"ט בארץ ישראל, ואת הפוגרומים שטופי הדם באירופה האנטישמית: יהודים עטורי תפילין ועטויי טליתות, שכל חטאם בהיותם בני דת משה, נטבחו בדם קר, בגרזיני קצבים, באכזריות מטורפת, בתוך בית כנסת, בידי פראי אדם פלשתינים, נטולי צלם אנוש. הציבור בישראל התבונן השבוע מזועזע עד עמקי נשמתו בכתמי הדם הרותח, ותהה מה עוד ניתן לעשות כדי לעצור את מלחמת החוצות הפרועה, שהאיסלאמיסטים חובבי דאעש, כופים עלינו.

לחזור מורשת רבין המקורית

לא מוכרחים לצלול לעומק סוגיות הביטחון הלאומי כדי להבין, שיש לפעול בשיטת 'סור מרע': לחדול מן המוסרניות המזויפת, להסיר כפפות ולחזור למורשת יצחק רבין ז"ל המקורית, טרם זויפה בידי השמאל המתיפייף: בלי בג"ץ ובלי בצלם. לשנות את כללי המשחק. לדחות לאחרית הימים את תאוות טבח היהודים הבלתי נשלטת, שמפעמת בקרב המקדשים את מצוות הקוראן: "לא יבוא יום הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים, וכאשר יסתתר היהודי מאחורי אבנים ועצים, יאמרו האבנים והעצים, למעט עץ הע'רקד (שהוא מעצי היהודים): הוי מוסלמי, הוי עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו". לא צריך להיות איש ביטחון מדופלם כדי להבין, שבמלחמה כמו במלחמה, אין מקום להכיל את מעללי האויב הפלשתיני, אלא להפעיל כלפיו את ארסנל הכלים ששמו בלי בג"ץ ובלי בצלם, כדי שיבין שעיסוקו האובססיבי ברצח יהודים, הינו בלתי משתלם בעליל. למשל, הרס בתי מחבלים וגירושם מתחומי ישראל של בני משפחותיהם: הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, בנים ובנות. מומחים לענייני הראש הערבי טוענים, שגם כאשר מחבלים בפוטנציה מוכנים להסתכן במוות כדי שיוכרו כשהידים ויזכו לחיי העולם הבא ולתענוגות המובטחים בקוראן לשהידים ימ"ש, אין הם מוכנים לסכן את עתידם עלי אדמות של בני משפחותיהם. יש גם אמצעים חליפיים: להמיר הרס בתים באיטומם המוחלט, באמצעות מילוי בטון יצוק בכל חללי הבית, ולהוציאו מכלל שימוש, על-מנת שישמש מזכרת עוון לסביבתו. ככה ייעשה לאיש. וכשמדובר במרצחים המתגוררים בירושלים, המחזיקים בתעודת זהות כחולה, יש גם לשלול את אזרחותם של כל בני המשפחה הסובבת את הרוצחים, ולחסום מהם את זכויותיהם הסוציאליות, מהלך שישי לו משמעות כלכלית בלתי מבוטלת. הלאה. לכל מרצח יש חמולה תומכת. אפשר וצריך לשלול מכל אנשיה את רישיונות העבודה בישראל. ואפשר להרחיב ענישה זו, המהווה בגדר הגנה עצמית (ולאו-דווקא ענישה קולקטיבית), לגבי כל בני כפרו או שכונתו של המרצח. למה למשל לא לעצור ו/או לגרש מהמדינה מסיתים למיניהם, דוגמת אנשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, המחזיקים בתעודת זהות ישראלית ונהנים מכל זכויות האזרח? וכמובן לשלול מהאסירים טובות הנאה למיניהן ומנעמי קייטנה למיניהן. ראוי גם לכלול ברשימת המשטינים הראויים לגירוש כל אותם ח"כים ערבים, היורקים בפרצופנו יום יום בבוז עם 'רצח בעיניים'. למה לא להוליכם בדרכו של הארכי מחבל עזמי בשארה (שכנסת ישראל עדיין חולקת לו כבוד תמוה להדהים, והיקצתה מקום נכבד בספרייתה לפירסומי ההסתה שלו, שזו שערורייה בפני עצמה)? אפשר וצריך לשלול תקציבים מרשויות מקומיות בהן מונפות כרזות המעודדות טרור, או נותנות יד בדרך זו או אחרת להסתה (ע"ע כפר כנא שבו הסתער מחבל אחוז טירוף עם סכין שלופה על ניידת משטרה; או הכפר הדרוזי אבו-סנאן, שהפך ברבות הימים לכפר איסלמיסטי שצעיריו המוסלמים תוקפים דרוזים משרתים בצה"ל); להציב מחסומים ביציאות מהכפרים – הן הכפרים הבעייתיים בישראל והן כלל הכפרים ביו"ש, על-מנת לבדוק כל רכב בקפדנות; לשלול רשיונות נהיגה וזכות בעלות על רכב מידי חשודים ובוודאי מידי מחבלים משוחררים או בעלי פוטנציאל פיגועי גבוה; להטיל קנסות כבדים על בתי עסק המפרנסים שב"חים; להרבות בחיפושים יסודיים על גופם של חשודים, באופן אקראי, בכל חלקי הארץ והשטחים; ועיקר כמעט שכחנו – להורות חד-משמעית לכוחות הביטחון לירות ללא היסוס, במחבל המנסה לפגע, על-מנת לנטרלו לפני שיחל במסע ההרג (ואם הדבר יביא את היורה לטיפולה של המערכת המשפטית, כפי שנוכחנו רק השבוע בפרשת חייל מג"ב שירה בביתוניא לעבר פורעים צמאי דם, ונדרש לעמוד לדין באשמת רצח/הריגה, עדיף כך מול האלטרנטיבה).

שבאב חרדי: "הטבח – בגלל גדולי התורה"

הטבח בירושלים היכה הפעם חזק ביהודים חרדים. ואכן, ההנהגה השפויה הגיבה בזעזוע ובכאב נורא, אבל גם באיפוק. למשל הגר"ח קנייבסקי, שאמר כי "מדובר בימים של עקבתא דמשיחא". אבל השבאב החרדי הגיב בדרך משלו. הנה תגובה אחת מרבים שפירסם טוקבקיסט חרדי באתר החרדי 'שטיבל': "תמונות של יהודים חרדים עטופים בטלית ותפילין זרוקים על הרצפה לאחר שנטבחו בגרזן, מזכירות את השואה האיומה. אני בשם כל עם ישראל מבקש, בכל לשון של בקשה ממועצת גדולי התורה, לא לעשות שום פשרות עם הצבא לגבי גיוס בני תורה! הטבח הזה בבית כנסת הוא מידה נגד מידה מהשמים! המועצת [גדולי התורה] רוצים להרוג הנשמות, בפשרותיהם מול צבא השמד. האנשים האלו נהרגו מהשמים, לעורר אותנו ולעצור אתכם ממעשה רע זה". ככה, טוקבקיסט חרדי חביב??? מידה כנגד מידה משמים??? לא התבלבלת??? אולי בדיוק ההפך. אולי הטבח הזה בבית הכנסת הוא באמת מידה כנגד מידה מן השמים על ההתחמקות המתמדת מן השותפות בנשיאת עול קיומו הפיסי של עם ישראל עלי אדמות, והטלת האחריות לעצם קיומו הפיסי על אחרים? מסתבר שיש בישראל שמסרבים ללמוד דבר מהתנהגות אבותיהם בשנות האופל באירופה, כשאסרו את העלייה לארץ, ומתעקשים שלא להסיק מסקנות מכל מה שהתרחש בחיי העם היהודי הנרדף על נפשו מאז ועד הלום.