רק אבי ניסנקורן היה חסר לנו עכשיו. הפקיד האפור והחרוץ שמעולם לא נבחר על-ידי הציבור לכהונת יו"ר ההסתדרות אך זכה בתפקיד על-פי המלצתו הכוחנית של היו"ר הפורש
עופר עיני, החליט כנראה שבזמן שהמדינה נתונה במלחמה - זה הזמן הטוב ביותר להוכיח לאזרחי ישראל שאין לנו מנהיג "לוחם חברתי" טוב ממנו.
הוא יהיה יצטייר בעיני הציבור כמי שיחלץ את "האדם העובד" מעבר לסף העוני על-ידי העלאת שכר המינימום בכ-24% - מ-4,300 ש"ח ל-5,300 ש"ח, הוא ידאג לחיסול תופעת עובדי הקבלן ויפעל לשילוב נאות בשוק העבודה של עובדים עם מוגבלויות. ואם המדינה לא תסכים לקבל את עמדתו שתעלה כמה מיליארדים טובים מקופת המדינה - תהיה כאן שביתה כללית תוך שבועיים.
מתוך התבטאויותיו טעונות הסיסמאות החבוטות של ניסנקורן לקראת השביתה נוצר רושם, כי המדובר בצעד ראשון בניסיונו להזניק את עצמו ממעמד של פקיד הסתדרותי בכיר אך אנונימי למדי למעמד של פוליטיקאי-על שחובה להתחשב בו. ואיזו דרך טובה יותר קיימת מזו המשגרת אל תודעת הציבור הנבוך סיסמאות שאין מאחוריהן מעשים.
רק על דרך הדוגמה הנה כמה סיסמאות פופוליסטיות מתוך משנתו של היו"ר ניסנקורן: "צמצום הפערים החברתיים זה הסמל וזה הדגל שלנו. זה המהות והתמצית של תפקיד ההסתדרות. בשביל שינוי אמתי צריך גם לזעזע... זה נכון שצריך להתחשב במשק אבל צריך להתחשב גם בעובדים. אנחנו ניאבק, ואנחנו נשפר, ואנחנו נוציא מאות אלפי משפחות ממעגל העוני... חייבים לעשות שינוי - קודם כל בשביל האדם העובד, אחר כך בשביל המשפחה שלו, ואחר כך בשביל החברה הישראלית ומדינת ישראל. מי שלא רואה שזאת הבעיה המרכזית של מדינת ישראל לא צריך להיות בהנהגת המדינה". אולי צריך היה ניסנקורן להוסיף עוד סיסמת קרב קצרה לקמפיין שהשיק - "אם לא עכשיו אימתי?
יכול מאוד להיות שאחרי שנים של אדישות הסתדרותית לגורלם הקשה של העובדים החלשים, הנמעכים תחת עול כבד של קשיי קיום, הגיעה העת לתקן את העיוותים. אבל נוכח העיתוי המוזר של ההחלטה של היו"ר ניסנקורן לצאת למאבק כלל-משקי על שכר המינימום, אי-אפשר שלא להגיע למסקנה שבעצם לא חיסול שכר הרעב הוא המטרה האמתית של היו"ר הטרי, אלא שהמדובר במיצוב מעמדו האישי כ"מנהיג" כאשר הנתיב להשגת המטרה הוא פעולה בשירותם של גורמים פוליטיים - נעלמים וגלויים - המבקשים לנצל את חולשת הממשלה, כדי להגיע להישגים פוליטיים שאין להם כול קשר למצבו העגום של העובד הסובל.
במצב הביטחוני-כלכלי בישראל, ונוכח חוסר היכולת של הממשלה למצוא מוצא מן המשבר הסבוך, נראה שהבחירות שאיש לא באמת רוצה בהן - ממש ניצבות על קו הזינוק. את העובדה העגומה הזו מבין כול אחד וגם ניסנקורן כנראה מעריך כך ולכן הגיע למסקנה שאם הוא לא רוצה להיוותר מחוץ למרוץ הפוליטי, הוא חייב לעשות מעשה עכשיו. כי כאשר כול השחקנים הפוליטיים עוסקים בגיבוש כוחות לקראת הבחירות סביר להניח שיתחשבו בו ובאג'נדה החברתית שהוא מנסה להריץ. ואילו אם ימתין עד הבחירות שהנושא שלהן יהיה, ככול הנראה, ביטחוני-כלכלי, אין זה נראה סביר שמישהו במערכת הפוליטית הארצית יהיה מוכן לסייע להסתדרות במאבקה.
מתוך הערכת מצב זו ניתן לבחון את השאלה מי יכולים להיות הגורמים שאותם עשויות לשרת תוכניות המאבק החברתי-לכאורה של ניסנקורן.
הנהנית הראשונה יכולה להיות מפלגתו של שר האוצר
יאיר לפיד שלמרות 19 המנדטים שלה נכשלה עד כה בכול מאמציה לקדם את העברת תקציב המדינה וגם לא את ספינת הדגל של חוק מע"מ 0 שעליו כבר הביע פרופ'
מנואל טרכטנברג דעה צינית האומרת כי "תוכנית מע"מ 0 שווה בדיוק כמו שמה - אפס".
רק העברת התקציב ויצירת מקור חדש לעוד כמה מיליארדים מקופת המדינה לטובת הגדלת שכר המינימום יוכלו לסייע בעת הבחירות ל"יש עתיד" הצונחת בסקרים. אחרת - גם המעמד הפועלי הנמוך לא יתמוך במפלגה שטענה, כי היא דואגת למעמד הביניים. גם ל
נפתלי בנט יכולים להיות אינטרסים לסייע להסתדרות במאבקה כדי להגדיל את מאגר הבוחרים שאולי יבחרו ב"בית היהודי". וכיוון שבנט בעיני עצמו הוא מועמד ראוי לרשת את מקומו של נתניהו, ייתכן שחשוב לו לזכות בתמיכת מעמד הפועלים של ניסנקורן - דתיים וחילוניים. ברור שחיזוק מעמדה של הסתדרות מול הממשלה שהיא המעסיק הגדול במשק, יכול להעצים גם את המעמד של מפלגת העבודה ומר"צ, אשר מטרתן העיקרית היא להפיל את ממשלת נתניהו.
כך או כך יכול מאוד להיות שניסנקורן טעה בחישוב לוח הזמנים של המערכה. כי אם לא יתקיימו בחירות מוקדמות - הוא עלול להצטייר כ"תמהוני" של הכפר שיצא לשדה הקרב מבלי לבדוק מראש מי באמת ניצב מאחוריו ומי עוסק רק בדיבורים חסרי-מעש. כפי שהדברים נראים כיום, נוכח אי-הבהירות של הסיטואציה הפוליטית, יהיה זה בלתי סביר להניח שניסנקורן ישיג הישג כלשהו בעיקר בגלל ה"טיימינג" הלא מוצלח של השביתה הכללית שהוא מנסה להפיל על המשק הישראלי המצוי במצוקה. אולי בדרכו להיות פוליטיקאי מוביל טוב היה עושה ניסנקורן אילו שינן את אמרתו של וינסטון צ'רצ'יל: "פוליטיקאי צריך לדעת לחזות מה יקרה מחר, בעוד שבוע, בעוד חודש ובעוד שנה. ולאחר מכן להסביר מדוע זה לא מה שקרה".
