ענישה שאינה במיידית, כמו הריסת בית מרצח התינוקת והתיירת בתחנת הרכבת בירושלים לפני חודש - רק היום - אינה בבחינת עונש שיהווה הרתעה. ומה בקשר לשני המרצחים הנתעבים מאתמול בבית הכנסת? האם בני משפחת הרוצחים, שזכו לקבל אזרחות ישראלית (למה?) יקבלו את כל ההקצבות וההטבות הכספיות כמו הורים שכולים? הלזה ייקרא הרתעה?
אם ראש הממשלה ושר הביטחון יחכו להוראות מטעם אלה שלא נבחרו מעולם ע"י העם, וקרויים בג"ץ - הרי הוא איננו ראש ממשלה עם עמוד שידרה. הוא בובה על חוט, וכך גם שר הביטחון.
די - לדיקטטורת הבג"ץ!!! אין להסתפק בהריסת בתי המחבלים ומיד, אלא גם לבטל את אזרחותם של כל משפחות מחבלים בכלל. כמו-כן - לאחר הריסת בתיהם - לקחת אותם ואת מיטלטליהם ולהביאם אל גבול עזה או הרשות, ושילכו לדרכם. (הם הרי חושבים עצמם ל"פלשתינים" -. שיצטרפו אל אחיהם שם). כי כאן אין להם מקום ותקווה להמשיך בשאננות את חייהם על כל מנעמי המדינה הישראלית היהודית.
האם יצאנו מדעתנו? לספק עבודה לכאלה שמכריזים השכם והערב שהם מעוניינים בחיסולינו, ומדינה פלשתינית חייבת לדעתם להשתרע מהים עד הירדן, כשאנו איננו בתוכה כלל? אז הם מקבלים גם עבודה, גם השכלה (מה שחוסיין לא איפשר להם לפתוח ולו אוניברסיטה אחת בגדה ב-18 שנות שלטונו בה, עד 1967), גם הלוואות ומענקים להקמת והפרחת השומרון במפעלים, ולבבנית ערים חדשות, ובמה שרק אפשר, כדי שהרוצחים הללו ירגישו טוב מצד ישראל? בתקווה אווילית שאולי כך ישנו את רחשי ליבם ויתחילו לאהוב אותנו, או לפחות לא לרצוח אותנו?
האם לא ראוי יותר החזיר את כל עובדי הבניין הסינים והרומנים שעבדו ובנו את בתינו, ואת התאילנדים הצנועים לעידוד החקלאות הנמקה - כי אלה אינם חושקים לסלקנו מהמדינה, אלא באים לזמן מוגבל וחוזרים לארצם?
שכונת עיסאוויה שהייתה קובץ בתים למרגלות הר הצופים והאוניברסיטה שם, וממנה יצאו רוצחים רבים כמו זה שעבד בקפטריה ובה ביצע את פיגוע הרצח - כיום הפכה לעיר מודרנית בת 40,000 תושבים, עם בניינים גבוהים ומפוארים. כן, בזכותנו ובהסכמתנו. גם אם חציה מצוי בשטח הרשות, וחציה נושק לאוניברסיטה.
מדוע בירושלים אנו נתקלים בכל המלונות, במסעדות, בתיפעול בתי חולים ואחזקתם - רק בערבים? אלה הרי גייס חמישי. לדוגמא: אחד משני הרוצחים אמש, עבד במכולת בשכונת הר נוף, הכיר את כל התושבים האצילים אותם רצח בדם קר בגרזינו, והשתמש ביידע שלו כדי לתכנן היטב את ה"אירוע". טבח כזה אי-אפשר "להכיל".
את כל השכונות הערביות מהן יצאו מרצחים עד היום - יש לנטרל כליל מהעיר; לא לספק להם עבודה. לא להתיר להם מעבר חופשי, אלא אחרי ביקורת, לתוך העיר היהודית הישראלית. כן. מידור. נראה, אם ללא כל ההטבות שהיו להם עד עתה ושתמנענה מהם מעכשיו - אם הם ימשיכו להתאוות לגור בתוככי מדינת ישראל היהודית. אולי כתוצאה מצעדים אלה שיינקטו - בכך יימשך התהליך שהתקיים בימי שלטונו של חוסיין על הגדה, כשמדי שנה התרחשה בה הגירה שלילית. רבים היגרו משם לארצות הים, התבססו, והיום הם מאוד מרוצים. כמובן, שבלב כולם מקנן החלום שהר-הבית, המקום הקדוש ליהודים, יהפוך למוסלמי ובחזקתם. שימשיכו לחלום.
אז די לרכיכות. די לכניעה לשלטון העריצות של בג"ץ, שמוטה כליל לצד ה"פלשתינים המסכנים". התרפסותם של "אנשי הרוח" השמאלנים הקיצוניים-הפונדמנטליסטים גורמת להרגשת קבס. ואלה הם שגורמים לתגובות חריפות מהצד השני, שלנו. איה שמץ של גאווה לאומית? מדוע יש בין יפי הנפש המתנגדים להחלת חוק הקובע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי? האם לקובץ הנוודים שהגיעו מכמה ארצות ערביות לכאן כמהגרי עבודה, יש הזכות להגדיר עצמם כ"עם פלשתיני" בעוד לנו אין לדעתם זכות זו? הלסמרטוטים הפכנו? האם יש להמשיך בתסמונת רומקובסקי, ראש היודנרט בגטו לודג', שהסכים לתת לנאצים רשימת עשרות אלפי ילדים שישלחו למישרפות, בטענו "שכדאי להקריב את היד ובלבד שנציל את הגוף?" הרי במשלוח האחרון להשמדה, גם הוא הוכנס...
חצי עבודה גרועה יותר מעבודה שלמה. יש להרוס את בתי משפחות המרצחים, לגרש את משפחות הרוצחים במיידי, תוך ביטול אזרחותם הישראלית. כך אפשר יהיה לגרום לשינוי בתודעת הצעירים הערבים, שכל כך כמהים להיות שהידים, תוך הבטחת הכנסה בטוחה למשפחתם. כך ישקלו היטב האם להמשיך בדרך עקובה מדם זו. ויש לחוקק חוק שיגדיר את גבולות התערבות בג"ץ בחקיקה הישראלית. נמאס מהעריצות.