כבר עיון שטחי בעשרות המאמרים מלמד על כמה קווים מאפיינים בפסיקתו של הרב דיכובסקי. ראשית: כוחא דהיתרא עדיף. הכי קל לומר "אסור"; בשביל להגיד "מותר", צריך הרבה ידע ועוד יותר – אומץ. מובן שהרב דיכובסקי לא מתיר הכל, אבל ניכר המאמץ שהוא עושה למצוא את הדרכים ההלכתיות המובילות לעבר ההקלה על השואל. שנית: אין אצלו קווי חלוקה מגדריים. פוסקים רבים מהמגזר החרדי, שפורמלית הרב דיכובסקי משתייך אליו, מתעלמים לחלוטין מפוסקים ציוניים. לא הרב דיכובסקי: הוא מצטט פעמים רבות את הראי"ה קוק ואת הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל, ומגיע עד לרבנים הציוניים בני זמננו (הרב מיכה הלוי, הרב יוסף צבי רימון ורבים אחרים) – לצד החזון איש, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל ואזנר והרב נסים קרליץ. אולי אין זה מפתיע, לאור העובדה שהרב דיכובסקי עצמו למד בישיבת חברון, ספינת הדגל של הישיבות החרדיות הליטאיות, ולימד בכרם ביבנה – אחת מספינות הדגל של הישיבות הציוניות. שלישית: החיבור למציאות. קחו למשל הערת אגב, על הברייתא בעניינו של ר' ישמעאל בן אלישע ושיחתו עם השכינה; הרב דיכובסקי מציין, שהברייתא הזו התפרסמה מאוד בזכות הלחן שחובר לה (של יוסי גרין, בביצועו של אברהם פריד – א.ל). כאשר הוא דן בשאלת כשרותם של מים לפסח, יודע הרב דיכובסקי להתייחס לשאיבתם באתר ספיר ולהשלכות ההלכתיות של עובדה זו, ואילו בנוגע לשיעור אכילת מצה – הוא מזכיר מה גודל גלעיני הזיתים שהתגלו במצדה. כאשר נשאל האם עצם המעבר מדירה מרווחת לסוכה קטנטנה אינו בגדר צער הפוטר מן הסוכה, משיב הרב דיכובסקי תוך התייחסות לדירות ממוצעות מחד ולבתי מלון מאידך. ואלו רק ארבעה מקרים מבין רבים.

מובן שלא נוכל לעמוד כאן אפילו על קצה המזלג של הפסיקות, האמירות המוסריות והבירורים ההלכתיים בהם עמוסים 1,000 עמודי הספר. אך פטור בלא כלום – אי-אפשר, והנה כמה דוגמאות שצדו את עיני תוך הדפדוף בספר. הלכת השיתוף. "ההסכמה הכללית לחלוקת נכסי המשפחה בשווה, אינה סותרת את דין התורה. היות שדעות בני האדם השתנו כיום, ולפי ההסכמה הרווחת, כל נכסי המשפחה נרכשו עבור בני הזוג גם יחד. וכל שדעת בני האדם השתנתה – גם אם השינוי נעשה ביוזמת בתי המשפט – אין כאן כל בעיה הלכתית". אכיפת גט. "סבורני שיש מקום לאמץ חוק... ולקבוע אותו כמכשיר נוסף בחוק לקיום פסקי דין של גירושין, המאפשר לבית הדין הטלת סנקציות כלפי סרבן הגט, הכוללות מניעת זכויות חוקיות, כמו משרות ממשלתיות, אפשרות בחירה למשרה ציבורית, הגבלה בחשבון בנק וכדומה. ניתן בהחלט לצרף לזה, גם מניעת סעד משפטי בערכאות אזרחיות, לא רק בענייני המשפחה, אלא גם בעניינים אזרחיים". האקר ששלח וירוס. "תשלום הנזק הישיר שעליו ניתן לחייב את מפיץ הווירוס הוא הסכום הנדרש לתיקון מערכת המחשבים, הן בתוכנה והן בחומרה, אך לא ניתן לחייב על הנזק העקיף, כגון השבתת המחשב ושיתוק המערכות הקשורות בו. המפיץ הראשון חייב גם על הנמענים האחרים בנזק, ובלבד שהנמענים העבירו את המזיק הלאה לנמענים אחרים שלא מדעת".

רבנים ורפואה. "ראוי גם להתייחס לנוהג של יחידים ושל רבים, להתייעץ בשאלות רפואיות עם רב גדול בתורה – למעט בעל רוח הקודש... שמעתי מרופאים יראי שמים שסיפרו לי על מקרים לא מעטים שהסתיימו בתוצאות טרגיות בגלל דחיית הטיפול או הימנעות ממנו, עקב עצת רב גדול. לא מצאתי מקום לשאלת רב בנושאים אלו... מדוע נעדיף את הרבנים בפיקוח נפש בנושאים רפואיים, יותר מן הרופאים?... בוודאי שנכון וראוי לבקש מגדול בתורה, ברכה ותפילה להצלחת הטיפול הרפואי, אבל אין לתלות את עשיית הטיפול בהסכמתו של אותו רב". סיכון אזרחי אויב בשעת מלחמה. "אויבינו מנצלים את חולשתנו לחיי כל אדם, וכן את הרמה המוסרית שלנו, בכדי ליצור 'מגן אנושי' של אזרחים ושל ילדים... לא כן דרך התורה. בעת מלחמה, אסור לחוס ואסור לרחם על האויבים, וגם לא האזרחים שוודאי שותפים לדבר עבירה, בזה שלא מיחו... נושא ההקפדה על 'טוהר הנשק' צריך להיבחן לא רק מבחינת ההעדפה המיידית לחיי חיילינו על פני האויב, אלא גם במבט רחב יותר [של השלכות בינלאומיות]... על כל פנים, מצד ההלכה עצמה, אין כל מקום לדגול בטוהר הנשק ולהעדיף את האויב על פני חיי חיילינו". הורים וילדים. "ברור לכולנו שבחזית 'הורים וילדים', אין להותיר את ההורים חסרי יכולת להתמודד עם חינוך הילד. יש צורך באמנה שתעגן זכויות ההורים, במקביל לזכויות הילדים... לא ניתן להטיל על הורים חובות בלי לתת להם זכויות. יש להורים זכות שילדיהם יגדלו אצלם ויעוצבו לפי רוחם. יש להם זכות לחנך לפי השקפתם, גם אם יש הסבורים שעדיף היה לגדל את הילדים בדרך שונה".

חומרות של שטות בפסח. "אחד מוועדי הכשרות המפורסמים הודיע בימים אלו על 'הידור' גדול בשחיטת עופות לקראת פסח. אותו ועד כשרות אינו מסתפק במתן תערובות לעופות ללא מיני דגן, אלא מהדר במניעה כליל של אוכל מן העופות במשך כ"ד שעות לפני השחיטה. הם רואים בזה 'הידור גדול', למרות שיש כאן עבירה ברורה של צער בעלי חיים. מותר להדר בדרך זו?". נופש בחו"ל. '"הרווחת הנפש' אינה פחותה מהרווחת הגוף – על שניהם אנו מתפללים: רפואת הנפש ורפואת הגוף. במתח שבו אדם חי כיום יש מקום להנחה שרבים עם הזקוקים ל'אוורור' נפשי ופיזי, שקשה למוצאו בארץ, ובפרט בתקופת הקיץ. למה ייגרע צורך זה, שהוא צורך חיוני, מהרווחת נכסים המתירה לצאת לחו"ל?". ישראל מול שווייץ. "שווייץ היא ארץ ענייה מבחינת היכולת לזון את יושביה, וכל מזונותיה מושתתים על ייבוא מן החוץ, ואילו ארץ ישראל היא ארץ עשירה, מבחינת סיפוק צורכי יושביה בתנובת האדמה. יופיה של שווייץ הוא יופי חיצוני, שאינו מניב פירות, ואילו יופיה של ארץ ישראל הוא יופי המותאם לאכול מפריה ולשבוע מטובה".