בימים קשים אלה, עולה השאלה המיידית: מה ניתן לעשות כדי להתמודד ביעילות עם הטרור המתגבר בארץ, כשברקע קיימים כמה גורמים המשקיעים מאמץ רב להביא את המצב לרתיחה.
בראשם עומד חמאס, השואף להציב את עצמו בעמדת המנהיגות של הפלשתינים, על חשבון הרשות הפלשתינית, וכדי לתקוע קוץ בעינו של נשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי. מאחורי חמאס עומדת קואליציה של קטר וטורקיה ואפשרויות כספיות גדולות.
מנגד, אש"ף נאבק על מעמד הבכורה שלו ואינו יכול להיראות פחות קיצוני מחמאס, שכן אחרת יואשם בשיתוף פעולה עם ישראל. זהו המקור לדו-פרצופיות המוקרנת מצד הרש"פ: מצד אחד חזות של שיתוף פעולה עם ישראל ומצד שני תקיעת סכין בגבה - בהסתה, בחינוך, ובמוסדות הבינלאומיים.
קטר מבססת עת מעמדה בעולם הערבי והמערבי באמצעות יציקת שמן על המדורה כמו שהיא עושה עם "מדינת האיסלאם", ונוהגת בדו-פרצופיות אופיינית לקטר: מצד אחד מימון הטרור של "מדינת האיסלאם", ומצד שני לבישת מסיכה של נלחמת בה יחד עם הקואליציה המערבית.
ברקע להתגברות הטרור אצלנו עומדת "מדינת האיסלאם", המציגה את הדרך להילחם בצורה מוצלחת באויבי האיסלאם: שחיטת האויבים, אלימות מופרזת ושימוש בכלי רכב מהירים המקנים לג'יהאד את תמונת הניצחון המתקדם והסוחף. לא במקרה באו הרוצחים בבית הכנסת בירושלים עם סכינים ארוכות של קצבים.
הרשות הפלשתינית היא אויב דבר ראשון, תם זמן הדיבור הנכון פוליטית והגיעה העת לומר את האמת כהווייתה. על ישראל לקרוא לילד בשמו ולהגדיר את הדברים כפי שהם. אי-אפשר עוד לומר על אויב שהוא ידיד, כמו שלא ניתן להעמיד פנים שיש רק בעיה קטנה עם מישהו או משהו.
על ישראל לומר בפה מלא: הרשות הפלשתינית שקמה על בסיס הסכמי אוסלו היא ישות עויינת, אויב ששם לו למטרה להקים בארץ ישראל מדינה ערבית לא לצידה של ישראל, אלא על חורבותיה. בכך הפר הצד השני עקרונית ובסיסית את הסכמי אוסלו, וכתוצאה מכך הם בטלים ומבוטלים.
בנוסף, על ישראל להפסיק לממן את הרשות הפלשתינית על-פי ההסכמים הכלכליים שנבנו על הסכמי אוסלו. אין שום מדינה בעולם המממנת ישות עויינת לה, ואין שום סיבה שישראל תהיה המדינה היחידה בעולם שעושה מעשה הזוי כזה.
ממשלת ישראל חייבת להוקיע את אלה בינינו שהביאו עלינו את "המזרח התיכון החדעש", גם אם נשאו בעבר בתפקידים רמים ומכובדים.
על ישראל להודיע באופן הברור ביותר כי ירושלים אינה עוד נושא לשום משא-ומתן עם אף אחד. מעולם היא לא הייתה בירה של משהו הקשור לעולם הערבי או האיסלאמי, ומעולם לא שלט בה
מלך, סולטאן, אמיר או ח'ליף, ולכן הדרישה שירושלים תהיה בירה למדינה שאינה ישראל, היא דרישה חסרת בסיס היסטורי או חוקי.
על ישראל להזכיר לעולם כולו שירושלים היא הבירה העתיקה ביותר בעולם, והייתה בירתו של עם ישראל אלפי שנים לפני שוושינגטון הפכה לבירת ארצות-הברית, פריז - לבירת צרפת ולונדון - לבירת בריטניה. אנו היהודים עבדנו בירושלים את האל האחד בשני בתי מקדש, כששכנינו היו שבטים נודדים במדבר, שותים יין, קוברים את בנותיהם בחיים ועובדים אלילים ואלילות.
על ישראל להזכיר לעולם שיהודה, שומרון ומזרח ירושלים היו אזורים כבושים על-ידי ירדן במשך 19 שנה, ממאי 1948 עד יוני 1967. אילו חשבו מדינות ערב שהעניין נכון ונחוץ, הן יכלו להקים בשטח זה מדינה פלשתינית ובירתה מזרח ירושלים, מבלי שאף אחד בעולם היה מתנגד לכך. הן לא עשו זאת במשך 7000 ימים של שלטון בשטח, ולכן אין להן זכות לדרוש מישראל את מה שהן לא דרשו מעצמן.
על ישראל לסגור מייד את כל המוסדות הפועלים בירושלים מטעם הרשות הפלשתינית או כל ארגון אחר שאינו מדינת ישראל. ריבונות אינה ניתנת לחלוקה או לפשרות. מי שמתפשר על ריבונותו מאבד אותה.
על המשטרה להוציא צווי הרחקה מירושלים נגד כל פעילי התנועה האיסלאמית ובראשם שייח' ראא'ד צלאח וסגנו שייח' כמאל ח'טיב. בהמשך יש לשקול לגביהם צווי איסור יציאה מאום אלפחם ומכפר כנא.
על ישראל לסגור מייד את כל אולפני השידור של ערוצי הטלוויזיה של חמאס הפועלים ביהודה ושומרון.
על ישראל לשמור בידיה את גופות כל הטרוריסטים שביצעו פעולות טרור. בכל מקרה, על ישראל לאסור על קבורתם בירושלים ובעיקר בסביבות הר-הבית, שכן קבורה במקום זה מביעה הערכה לפועלו של השהיד, ויש בכך עידוד גדול לטרור.
על ישראל להכריז על בנייה של שכונה חדשה, התנחלות חדשה או לפחות בניין חדש בירושלים או ביהודה ושומרון על שמו של כל קורבן טרור, למען יידעו הטרוריסטים שהטרור מביא לאחיזה חזקה יותר של עם ישראל בארצו.
על ישראל לשנות את התייחסותה לאירופה. יבשת זו הולכת והופכת ליבשת איסלאמית, ופוליטיקאים אירופיים הופכים תלויים יותר ויותר בבוחר המוסלמי. הם חייבים לנקוט עמדות שמכתיב להם אזור הבחירה שתושביו הביאו מארצות מוצאם האיסלאמיות את האיבה ליהודים ולישראל. שינוי מגמה זו אינו נראה באופק, ולכן מבחינת ישראל אירופה היא משענת קנה רצוץ במקרה הטוב וסביבה עוינת למדי במקרה הרגיל.
על הישראלים להכיר בכך ששכנינו אינם רוצים אותנו במזרח התיכון, ומבחינתם תל אביב ורמת השרון הן "התנחלויות" לא פחות מעלי, שילה ונווה דניאל. כל "תעשיית השלום" אינה יותר מקצף על פני המים הסוערים של המזרח התיכון: היא לא השפיעה על שכנינו, אבל הצליחה לסמא את עינינו כדי שלא נראה את המצב מסביבנו, ולשתק את רצונם של חלק מאיתנו להילחם על אדמתנו וחירותנו.
על ישראל להיכנס למצב נפשי של מאבק רב-זירתי, שכן רבים בעולם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל ויעשו הכל כדי לקעקע את בטחונה, יציבותה הכלכלית והלגיטימציה שלה. ישראל חייבת להוקיע ברבים אנשים כמו מרטין אינדיק המקבלים מימון ממדינות דוגמת קטר המשפיעה באמצעות הכסף על עמדותיהם הפוליטיות כלפי ישראל.
על המערכת המשפטית בישראל להפנים את העובדה שאנו נאבקים על קיומנו. יש להפסיק להתייחס לאויבי המדינה כאל מי שזכאים לחסדי המערכת המשפטית של המדינה. המערכת המשפטית לא נועדה לקעקע את המדינה, אלא להשתיתה על חוק וסדר כדי שתוכל לתפקד גם במצבי מאבק.
עם ישראל חייב לבטוח בעצמו ובאלוהיו, ולהיות מוכן לצאת למאבק על קיומו. מאבק זה חשוב לאין ערוך ממע"מ על דירות או כל עניין פוליטי פנימי. על השרים וחברי הכנסת להתעלות מעל לפנקסנות המפלגתית הצרה ולהתחיל להנהיג עם ישראל במאבקו על ארצו, מדינתו וחירותו.
