מה ששלושים שנה עשו במפעל השליחות של הרבי מלובאביץ' ניתן לראות בשתי התמונות שלמטה: כיצד נראה כינוס כזה לפני שלושים שנה וכיצד הוא נראה היום. הרבי התחיל בשעתו עם בודד ובודדים והתפתח לממדים אדירים של 5,000 בכל רחבי העולם. כמעט בכל פינה, היכן שתמצא יהודים - תמצא שליח חב"די במקום, דבר שאיש לא היה מאמין לפני עשרות שנים שזה ייתכן. המציאות היא, כי רבים ניסו ולא הצליחו, אבל הרבי הצליח.
השאלה שרבים שואלים היא, איך זה שעסקנים וארגונים גדולים ומכובדים שבראשם עמדו ראשי ישיבות בשעתו, ניסו לעשות את אותו דבר ולא הצליחו. אין זה סוד, כי אחת הסיבות ליריבות בארה"ב בין קבוצות מסוימות לחב"ד הייתה על הרקע הזה. הללו הגיעו לארה"ב לפני חב"ד והיו פעילים בשטח שנים ולא הצליחו להזיז דבר, בקושי פתחו כמה בתי כנסת, אבל פעילות של ממש בכל מדינה באמריקה - על כך לא חלמו. לעומת זאת כשהרבי לקח את העניין לידיים - ראו לאן זה הגיע, לא רק באמריקה אלא בכל העולם כולו.
הסיבה מאוד פשוטה: לאותם ראשי ישיבה היו תלמידים, ואילו לרבי היו חסידים, וההבדל תהומי. כשמבקשים מתלמיד שיסע לשליחות כזו, הוא מוצא אלף ואחד נימוקים מדוע לא הוא המתאים לכך, והוא צריך להיוועץ באשתו, בהוריו, בחמיו ובחמותו. ואילו חסיד הוא חייל: ברגע שהרבי מצווה עליו לצאת לשליחות - עוד לפני שהספיק לספר לאשתו, הכרטיסים כבר בידו.
ומכאן נעבור לעוד משהו מעניין. אגודת ישראל למשל עורכת מדי שנה ועידה. היו שנים שהוועידות שלהם היו מעניינות, כשאותם ראשי ישיבה מדי שנה אהבו לזרוק פצצות פוליטיות וזכו להד פוליטי. אבל כאשר מתעלמים מהם, כפי שקורה בעשור האחרון, הוועידה ישנה, בקושי שומעים עליה, ולולא שלחו כמה תמונות לאתרים ולעיתונים - כלל לא היו יודעים שהם קיימים. הדבר בולט ביותר: הם רגילים היו לעשות מדי שנה את הוועידה בחג ההודיה האמריקני, השנה הקדימו וכה רבים מן הציבור כלל לא ידעו מזה ושאלו האם בשבוע הבא יש ועידה. פירושו של דבר, שהם כלל לא שמעו על הוועידה שכבר התקיימה לפני שבוע.
בואו נעבור לכינוס השלוחים. בעייתם הגדולה מדי שנה היא היכן מוצאים אולם כל כך גדול שיקלוט כל כך הרבה אנשים. לעומת אותה ועידה שמתחננים שיבואו; מה שאתה צריך, זה רק לשלם ואתה מוזמן לשבת במלון, וזה הפך למקום מפגש לשידוכים בין משפחות המחפשות שידוך לבנותיהן. לעומת זאת, בכינוס השלוחים גם אם תרצה להגיע - אין מקום לקלוט כל כך הרבה אנשים.
ועכשיו נתמקד בפעילות; אגודת ישראל באמריקה היא היום ארגון כמו רבים אחרים. כמעט כל קהילה הקימה משהו דומה ועוסקת כמעט באותם נושאים, ויש מה שעושים כמה יחד, מפני שכך מצליחים יותר במיוחד באמריקה. אבל באופן כללי לא תמצאו בוועידה של אגודת ישראל את הציבור החסידי, פרט למי שאין להם ברירה ומגיעים לשם בשביל לצאת ידי חובה; אין להם אדמו"ר אחד שיפאר את הבמה שלהם. הדוחות ששומעים מדי שנה הם איך היה סיום הש"ס של הדף היומי לפני כמה שנים, וכשמחזיקים כבר באמצע - שומעים על איך שמתכוננים לסיום הש"ס הבא. אלו הם מן הנושאים שאגודת ישראל באמריקה עסוקה בהם.
לעומת זאת, כשאתה יושב בכינוס השלוחים, אתה שומע על פעילות אדירה, רחבה ומקפת של החזרת אלפים ורבבות בתשובה, על החדרת קיום המצוות בכל פינה ובכל מקום בעולם, איך מבטיחים שעוד יהודי יניח תפילין וישמור שבת. כאשר אתה מעלה על משקל את אלו מול אלו - הפער ביניהם אדיר.
צריך לבוא לכינוס ולו רק למטרה אחת: להביע הזדהות עם מי שמקריבים את נשמתם למען מטרה נעלה, הנקייה מכל רבב של פוליטיקה. הרבי בשעתו אסר על חב"ד לקחת חלק בכל פעילות פוליטית, מפני שהמטרה היא חיזוק הדת, להבטיח שעוד יהודי ועוד יהודי יקיימו מצוות. לא מבקשים ממישהו שישמור על מצוות בשביל שבבחירות יצביע למען מפלגתם, אלא דבר אחד ויחיד: תקיים עוד מצוה ועוד מצוה, מפני שכל מצוה זו עוד פסיעה לקירוב הגאולה.
זו מטרת השליחות, ולכן אין זה פלא מדוע ההצלחה היא כל כך גדולה, והיא המבדילה בין האור האמיתי לחושך הפוליטי.
