אבות ואימהות של עם ישראל

לְשַׂבֵּחַ וּלְהַלֵּל חָכְמָה וָדַעַת וּתְבוּנָה וְהַרְבֶה אֱמוּנָה לֹא לְהִגָּרֵר אַחֲרֵי צוֹרֵר וּלְעַוֵּת תְּמוּנָה לִשְׁמוֹר לָשׁוֹן טְהוֹרָה וּנְקִיָּה בִדְבָרֶינוּ וְגָם בְּצַעֲרֶנוּ נִשְׁמוֹר עַל טֹהַר שְׂפָתֶנוּ לָשִׁיר יָפֶה וְלִשְׁלוֹט בְּשִׂיחַ שִׂפְתּוֹתֶינוּ וְצֶלֶם אֱלֹהִים שֶׁלּא יָמוּשׁ מִנֶּגֶד עֵינֵינוּ לְלַמֵּד צָרֵינוּ הַקָּמִים עֲלֶינוּ לְכַלּוֹתֶנוּ שֶׁכּוֹחֶנוּ בְּמָתְנֶנוּ וְהֲרֵי הֶם כְּאַיִן בִּלְתֶנוּ אָז אָנַחְנוּ נוֹסִיף לָשִׁיר נְשַׁבֵּח וּנְהַלֵּל נִנְצוֹר לְשׁוֹנֶנוּ מְרַע לְבַל נְקַלֵּס וּנְקַלֵּל יֵשׁ מְעָלֶינוּ שׁוֹפֶט וְדַיָּן צֶדֶק מְחוֹלֵל וְנָשִׁיר בָּחַג גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל מִי יְמַלֵּל

יציאת יעקב מן הארץ אל פדן ארם

מצויד יעקב בברכת אביו יצחק, יצא בדרכו לפדן ארם בארם נהרים היא ארץ אבות אביו זקנו אברהם, היא גם הארץ ממנה באה אמו רבקה. יעקב נהג כאברהם שהשביע את אליעזר עבדו לקחת לבנו יצחק אישה מארצו מחרן וממולדתו, מאור כשדים, כדי שלא יקח אישה מבנות הכנעני. והלא שתיהן בנות עובדי אלילים? רש"י נתן את הטעם לכך כאשר דבר על רבקה אחות לבן הרשע ואף על-פי כן הייתה צדקת ולא למדה ממעשיהם של אביה ואחיה (תולדות כה/כ). כך סבורים יצחק ורבקה שגם האישה שישא יעקב תהיה כרבקה. לכן הורחק יעקב מבנות הכנעני, וסביבתן שהיו כולם עובדי עבודה זרה ויכולות הן לגרום לכך שיעקב חלילה יעבוד עבודה זרה ולא להפך. על דבר הרחקת יעקב מבנות הכנעני, יש פתגם עממי בערבית האומר: אִבְעֶד עַן אִשְׁ-שַׁר וּעַ'ני לוֹ (ابعد عن الشر وغني له) ובתרגום חפשי: "רחק מן הרע וזמר לו", שאם לא כן, עלול אתה להדבק מן הרע. גם כאן יציאת יעקב כמו יציאת אברהם בפרשת לך לך מבית אביו ואמו אל ארץ אשר לא ידע מה היא . גם כאן יעקב יוצא אל ארץ אשר לא הכיר. כאן הוא נשלח על-ידי אביו יצחק על דעת אמו רבקה, אל ארץ לא נודעת כדי לשאת לו אשה. משם. והרי דברי רש"י על הפסוק הראשון בפרשה שם נאמר: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.( כח/י) לא היה צריך לכתב אלא "וילך יעקב חרנה" ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם . שבזמן שהצדיק בעיר-הוא הוֹדָהּ הוא זִיוָהּ הוא הֲדָרָה. יצא משם פָּנָה (סר יצא) הודה, פנה זיוה פנה הדרה.

דמותו של יעקב המשתקפת במעשיו

יעקב הוגדר בתורה כ-איש תם יושב אהלים (תולדות כה' כז') אהלה של תורה. ברם במעשיו דמותו מצטיירת אחרת כאישיות מפוצלת איש מעשה, ואיש רוח . מן הראוי לציין כבר בשלב זה כי יעקב משקף את דמותה של הָאֻמָּה, כעושה ויוצרת ואֻמָּה של רוח חכמה ודעת. על כן נאמר: כי מציון תרה ודבר ה' מירושלים פירוש הדבר לפי ישעיהו בֶּן אָמוֹץ ( פרק ב (א)) שעם ישראל עַם הרוח יפיץ תורת ה' מבית ה' שבירושלים לעולם כולו מממלכת יהודהּ . לא בכדי יעקב נקרא ישראל על-ידי מלאך ה'. יצוין כי רבקה לא התנערה מעשו והרי הוא בנה, היא רק חששה פן יפגע באחיו יעקב שלקח ממנו את הבכרה ואת הברכה. דאגתה של רבקה לשני ילדיה קבלה ביטוי בדברים שאמרה ליעקב: למה אֶשְׁכַּל גם שניכם יום אחד (תולדות כז /כה) אף על-פי שרבותינו אמרו על עשו רשע כי הוא נשא נשים מבנות החתי ובכך הכניס אל ביתו עובדי אלילים. כבנם של יצחק ורבקה הקב"ה נתן לו את הר אדום ובכך הרחיק אותו מעל יעקב כשם שאברהם הרחיק את ישמעאל מעל יצחק. דמות יעקב כאיש מעשה וחכם מתגלית במלואה אצל לבן שזה התגלה ליעקב כרשע וגזלן . אך יעקב לא נשאר חייב ושקל ללבן במשקלו, ובכך התעצם יעקב ורב רכושו. ביטוי למעשי יעקב אצל לבן בפסוק כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ ( (משלי כד/ ו) עקב מאבקו של יעקב בלבן למדנו להכיר את תחכומו הרב במטרה לרוד .ואף על-פי כן דמותו כצדיק גמור נשארה חקוקה בזכרוננו.

הסימטריה בין האבות לאימהות של עם ישראל

המושג עקרה אצל האימהות מתחילה בשרה וחוזרת אצל רבקה ודחל, אצל כולן הקב"ה נענה לתפילת האבות בעליהן ופתח רחמן והביאו ילדים לעולם. ושלושתן מתוארות כיפות מראה יש גם סימטריה בין האבות: אברהם מעדיף את יצחק על פני ישמעאל, יצחק בהשפעת רבקה מעדיף את יעקב על פני עשו יעקב מעדיף את יוסף על פני אחיו ובשלושת האבות הצעיר מהוה האיש המרכזי שדמותו בולטת. העדפות אלו באות ללמד כי האיכות עדיפה על הכמות והרוחניות עדיפה על החומריות. לעומת זאת אצל אברהם ויצחק שהיו להם נשים ופילגשות. הייתה העדפה של ילדי הנשים על ילדי הפילגשות. והבולט מכל בפרשה שלנו שכל ילדי יעקב עתידים להיות שנים עשר השבטים שמהם יתהווה עם ישראל, לא נולדו בארץ, למעט בנימין שנולד בדרך אפרתה בדרכו של יעקב חזרה לארץ. בלשון ימינו בני ישראל אינם צברים. ועוד דבר חשוב ומהותי ילדי יעקב שנולדו לפילגשות רחל ולאה, הם שווים בני שווים לאלה שנולדו לאימהות רחל ולאה. אלא שהפילגשות לא נמנו על אמותינו, אף על-פי שמהם ומצאצאיהם ומצאצאי צאצאיהם "נולד" עם ישראל וכל בניו שווים . ללמדך כי עם ישראל, אינו מפלה בין אדם לאדם. מבני ישראל, ולבני עמים אחרים שמכונים גרים ותושבים לכולם היו זכויות שוות כָּאֶזְרַח כַּגֵּר וְכַתּוֹשָׁב, בניגוד לכל המקטרגים...

המפגש על הבאר

הבאר מקור מים חיים, והיא תופסת מקום חשוב בסיפורי המקרא. מלבד המים שבבאר ואשר בלעדי המים בימים ההם אין חיים, הבאר בתורה שמשה תפקיד נוסף וחשוב לעניינינו, הבאר שמשה מקום מפגש של הרועים ושואבי המים להבאת מים לבתים שבדרך כלל היו אלה נערות. נכרות אלו נפגשו על יד הבאר לשוחח ביניהן. ובדרך כיון שיש אבן גדולה על-פי הבאר המתינו לרועים הגברים לגולל אותה מעל-פי הבאר כדי שהנערות ישאבו מן הבאר מים. יש מעמד לשולט במקורות המים בבארות. דבר זה מחזיר אותנו אל הבארות וריב רועי אבימלך עם רועי אברהם וגם עם רועי יצחק. יש גם צד חיובי וחשוב בכך שבאר משמשת מקום לבחירת נשות אבותינו. ביצחק נאמר: וַיַּבְרֵךְ (אליעזר עבד אברהם) הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב, לעת צאת השואבות (חיי שרה כד/יא) בעודו נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יֹצאֹת לִשְׁאֹב מים: (חיי שרה כד/יג) שם פגש אליעזר את רבקה. וביעקב נאמר: וירא והנה באר בשדה והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על-פי הבאר (כט/ב,ג). בעוד יעקב שואל על לבן ומברך את הרועים בשלום: והנה רחל בתו באה עם הצאן (כט/ו). גם כאן גלילת האבן מעל-פי הבאר שמשה סבה ליעקב לקשר עין עם רחל: וַיָּגֶל את האבן מעל-פי הבאר וַיַשְקְ את צאן לבן אחי אמו. וַיִּשַּׁק לרחל וישא את קולו וַיֶבְךְִ (כט/ י,יא) יעקב התאהב ברחל ממבט ראשון משגרם לו להתרגש ולבכות. המפגש על הַבְּאֵר אז כמפגש על הַבָּר כיום זה מקום מפגש לבחירת בת זוג. המים הם גם סמל לשפע לרויה ולברכה. בהמשך גם משה פגש את צפורה אשתו על יד הבאר שנאמר: וישב בארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן כשהרועים באו להתנכל לנערות גֵּרְשַׁם משה והושיע בכך בנות יתרו. גם זכה בצפורה אחת מבנות יתרו. שֶׁבַח לַתּוֹרָה כָּתַבְתִּי וְהָלַכְתִּי לְאורָהּ שֶׁפַע עֹשֶׁר וְחָכְמַת חַיִּים וְלֹא בִּמְסוּרָה הִיא לָנוּ כְּמַיִם חַיִּים לִרְוָיָה וְלִגְבוֹרָה נֵיתֶה נָא וְנֶחֱזֶה הֵיטֵב בְּזֹאת הַיְּצִירַָה שֶׁהַבּוֹרֵא הִעְנִיקָה לָנוּ בְּסִינַי בַּאֲמִירָה הַשֵּׁם הִפְקִיד יְצִירָתוֹ בְּיָדֶינוּ לֵאמוֹר אִם תִּשְׁמֶרוּ עָלֶיהָ עֲלֵיכֶָּם תִּשְׁמוֹר זֹאת הַתּוֹרָה כֻּלָּה וְזֹאת הִיא הַמַּסֹרֶת שְׂאוּהָ עַל שֶׁכֶם בְּחֶן וְלֹא כְּחָטוֹטֶרֶת זֹאת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְאֵין בִּלְתָּהּ אָחֶרֶת הִיא עַל רֹאשֶׁנוּ כֶּתֶר וְלֹא כְּעֲלֵי כּוֹתֶרֶת עַל רֹאשֶנוּ כלִוְיַת חֶן ואוֹצָר שֶׁיַעֲשִׁירֵנוּ אָמֵן וְאָמֵן