שי פירון שר חינוך כושל

לפני שנתיים תקרת האולם במדיטק בעיר חולון רעדה, כאשר שר החינוך, שי פירון, הרעים בקולו - "אני הוא זה שאחסל את עבודת מורי קבלן תוך שנה שנתיים". לעוצמה הרטורית של השר נוספה גם נימת זלזול צינית מעליבה של המנחה, אברי גלעד שדרן בערוץ 2, שהופנתה נגד קריאות הביניים של מורי קבלן שנכחו באולם, מורים העובדים על-פי שכר שעתי נמוך כמעט ללא תנאים סוציאליים. ברטוריקה ובנראות של יכולות ורבליות נתתי באותו מעמד לשר שי פירון את הציון 100+ (כן, הייתי מוסיף פלוס למאה), וזאת לפחות על-פי הופעה נחושה במדיטק בחולון בכנס המורים מייד לאחר הבחירות לפני כשנתיים. הייתה זו הפגנת נחרצות המבטיחה את מיגור התופעה של מורים עֲבָדִים. הציון במבחן התוצאה הוא 0! (אפס!!!). לא רק שלא חוסלה תופעת מורי הקבלן במשך שנה שנתיים, אלא היא הוחמרה מאוד במשך כשנתיים מיום ההבטחה. יותר מעובד הוראה אחד מכל עשרה עובדי הוראה בישראל הוא כיום עובד חברת קבלן. אבל שי פירון ממשיך להיות שבוי באמירות בומבסטיות שאין להן כיסוי - "אני מבטיח תוך שנה שנתיים למגר את עבודת מורי קבלן". בשורת הפוליטיקה החדשה של מפלגת "יש עתיד" פסחה על מערכת החינוך. כיום התקציב החודשי של משרד החינוך לשעת לימוד לילד בבית הספר "בני עקיבא" בנתניה הוא 1.134 שקל, ואילו התקציב החודשי לילד בבית ספר "טשרנחובסקי" באותה עיר הוא 939 שקל. נכון לאוקטובר 2014. במקרה בית הספר הראשון שייך לזרם הממלכתי דתי ובית הספר השני לא. אבל אם הילד הוא תלמיד בבית הספר "אלהודא" ברמלה התקציב החודשי המיועד לו הוא 539 שקל. במקרה של רמלה מדובר בילד ערבי. ולזה קוראים שוויון. אם הילד תלמיד בבית הספר הדתי "אפלמן" בדימונה הבסיס הוא 1.169 שקל, ואם הוא תלמיד בבית הספר "אחכמה" בנצרת הוא 619 שקל. במקרה בית הספר השני מאכלס רק תלמידים ערבים מהעיר נצרת. הכתבת הכלכלית מירב ארלזרוב חולקת שבחים רבים לשי פירון ב"דה-מרקר", כמי שלדעתה עושה הכל כדי לחלץ את מערכת החינוך בישראל השקועה כיום עמוק בבוץ של הפערים בחינוך. מירב ארלזרוב אף מחמיאה לשר שי פירון על החלטתו ליישם תוכנית להסטת תקציבים. אודה, שקשה לי להצטרף למחמאות של מירב ארלזרוב על תוכניות לעתיד של שי פירון לצמצום הפערים או כלשונה "צריך להסיר את הכובע בפני השר שי פירון". אני שופט את שי פירון על סמך אותה הבטחה חגיגית לחסל את התופעה הלא חינוכית והלא מוסרית של מורי קבלן. כמי שמאוכזב מהבטחה שלא קוימה, קשה לי להצטרף למחמאות של מירב ארלזרוב על תוכניות עתידיות.