המלחמה הערבית-מוסלמית במדינה היהודית עברה תהליך ארוך של התמסדות ועד להתפרקות. כיום היא נמצאת בשלב התפרקות סופית.
בתחילה, היו הפרעות ביהודים אירועים יחידניים ומקומיים. היישוב סבל מאירועים של טרור אישי, בעיקר שוד וגזל שמהלכם גם אירועי רצח מן הסוג המקובל על החברה ערבית בדיכוי כל קבוצת מיעוט. ההתנפלות הערבית על יהודי עין זיתים במאה ה-19 היא רק דוגמה לאירועים מרובים כאלה שפגעו בישוב היהודי ודיכאו אותו מאות בשנים.
שינוי חל לאחר הכיבוש הבריטי מידי העותומנים שבו, במקביל להתארגנות הישוב היהודי. לקראת הקמת הבית הלאומי היהודי, חלה התארגנות של הערבים כדי למנוע את הקמתו. על התארגנות זו ניצח חאג' אמין אלחוסייני, שהרג כל ערבי שהיה מעוניין בשיתוף פעולה עם היהודים, וארגן פרעות שהסתייעו לא רק במקומיים, אלא גם בכוחות מיובאים.
הסלמה נוספת חלה עם הקמת המדינה, עת צבאותיהן הסדירים של 7מדינות ערביות פלשו לארץ בניסיון למחוץ את המדינה היהודית. זוהי רמת הארגון הגבוהה ביותר - צבאות סדירים תחת הנהגה על-מדינתית של הליגה הערבית, בדומה לכוחות הקואליציה המערבית שהתארגנה נגד
סדאם חוסיין. בסופו של דבר גבו מלחמות אלו את מספר הקורבנות הגדול ביותר בזמן נתון - למעלה מעשרת אלפים הרוגים יהודיים. בה בעת, המלחמה הזעירה לא ננטשה, אבל גם את זו ארגנו ומימנו המדינות הערביות. במקביל, גירשו המדינות הערביות את כל היהודים מתחומיהן - נקמה ממלכתית בהם על הקמת המדינה היהודית.
הצידוק העיקרי למלחמות היה תמיד קודם כל מוסלמי, תוך שימוש במונחים של ג'יהאד, לאחר מכן - מדיני, ולבסוף גם אינטרסנטי. הגורם שבו נלחמו הצבאות היה קודם כל צבא ההגנה לישראל. ההצלחה בגירוש היהודים מארצות הרוב הערבי, תוך ביזה, שוד והלאמה של עושרם, לא רק שלא ציננה את האנטישמיות המוסלמית, אלא להפך - הבעירה אותה עוד יותר.
הלוחמה המאורגנת נגד ישראל ברמה של צבאות סדירים נחלה כישלון חרוץ, כולל במלחמת יום-כיפור שהסתיימה בק"מ ה-101. לאחריה לא העזה שום מדינה ערבית לתקוף בגלוי את המדינה היהודית.
המלחמה האחרונה שבה השתתפו צבאות סדירים הייתה מלחמת של"ג 1982, וגם בה באופן די מוגבל - רק הצבא הסורי, ורק חלקו. משם והלאה יש התדרדרות עקבית ברמת הארגון של הגופים הלוחמים, מצבא פלשתיני כמעט סדיר של דרום לבנון, דרך ארגוני טרור כדוגמת חיזבאללה וחמאס, ועד לפיצולים ופיצולי פיצולים של התארגנויות קטנות חדשים לבקרים. הירידה ברמת הארגון לא שיפרה את המאזן הכולל נגד המדינה היהודית שהלכה והתחזקה.
בימים אלה אנו עדים להתדרדרות לשלב האחרון והנמוך ביותר של רמת ההתארגנות, והיא הטרור היחידני, שבו לוחם אחד או שניים משתמשים בכלי נשק עממיים, סכין מוט, רכב, והמטרה היא היהודי הבודד, ללא קשר לשיוכו הארגוני (צבא, משטרה) או הדתי. גם ארגוני המלחמה הקיימים, פתח, חמאס, ג'יהאד איסלאמי, התדרדרו לעידוד הלוחמה היחידנית - עדות לכישלון הארגונים לבצע את מטרתם: גירוש היהודים מן המזרח התיכון.
הלוחמה הערבית-מוסלמית נגד ישראל שָבָה אם כך ארגונית לתקופה הטרום-מודרנית, נמוכה יותר מזו שהייתה בתקופת הפלישתים. לעומת זאת, מטרת הלוחמה אינה עוד המדינה היהודית, אלא כל יהודי באשר הוא. כלומר, אנטישמיות מזוקקת. ובניגוד לפלישתים, המלחמה ביהודי היא כלל עולמית - מטולוז ועד בואנוס-איירס.
