לשם שינוי, הפעם
ציפי לבני צודקת. היא הזדרזה לקבוע את סיסמת הבחירות של תנועתה הדועכת, וירתה לעצמה ברגל ואולי בראש. נראה שהסיסמה "ציונות או קיצוניות" תבהיר לבוחרים במי לא לבחור: לא לבחור בגימנזיסטית (הגדרה קולעת שטבע
אהוד ברק) מתלהמת, לא לבחור בגורם הקיצוני והמתסיס בממשלה היוצאת, לא לבחור במי שהיא דיקטטורית במפלגתה, לא לבחור במי שעומדת בראש מפלגה קיקיונית ואף על-פי כן מובילה ממשלה שלמה למתן ומתן רופס מול מכחיש השואה מרמאללה ובכך מגבירה את סחטנותו, לא לבחור במי שבזה לזכויות האדם והאזרח ומוכנה לבצע גירוש גזעני - לא יהודי ולא דמוקרטי - של מאות אלפי יהודים מבתיהם בגלל היותם יהודים, לא לבחור במי שרוצה לבטל את היותה של מדינת היהודים יהודית ודמוקרטית ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה.
מערכת הבחירות המיותרת נכפתה על ישראל על-ידי שר אוצר שהוא טירון פוליטי, על-ידי מי שניסה להוביל ממשלה שלמה להרפתקה כלכלית הקרויה מע"מ אפס, על-ידי מי שפגע במעמד הביניים על-ידי התנגדות לפתרון האפשרי היחיד ליוקר הדיור שהוא בנייה במערב השומרון ומסביב לירושלים, על-ידי מי שהפך את מפלגת יש לפיד לגרורה של אשת השמאל הקיצוני הנ"ל. אין דבר כזה פוליטיקה חדשה, ו
יאיר לפיד בהתנהגותו הוכיח זאת יותר מכל אחד אחר.
וראש האופוזיציה - מנהיגה השמיני של המפלגה האבודה בארבע עשרה השנים האחרונות - מראה עיוורון פוליטי ומזרז במו ידיו את הדחתו אחרי כישלונו הצפוי. אם בוזי הרצוג מתכנן ממשלה בראשותו, עם
אביגדור ליברמן בפנים ועם תמיכת הערבים מבחוץ, אין מנוס מלפקפק בכושר הראייה שלו.
על כן, תודה לציפי לבני על קריאתה לבחור בציונות במקום בקיצוניות. יש לקוות שתוצאות הבחירות יותירו את הגברת הקיצונית מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לחיים הציבוריים.
