רשות המיסים פרסמה לאחרונה החלטת מיסוי בנושא "הקצאה לעובד לשעבר - החלטת מיסוי שאינה בהסכם".
עניינה של ההחלטה במר ישראל ישראלי (להלן: "העובד לשעבר") אשר עבד בחברה פרטית תושבת ישראל (להלן:"החברה") במשך כשנתיים. במהלך השנים, הקצתה החברה לעובדיה, אופציות רגילות למניותיה, בהתאם לתוכנית הקצאה לפי הוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), במסלול רווח הון באמצעות נאמן.
במסגרת עבודתו, הוענקו לעובד לשעבר אופציות למניות החברה (להלן: "האופציות המקוריות"). לטענתו, בהיקף נמוך משהובטח לו. בסופן של התדיינויות משפטיות בין העובד לשעבר והחברה, וכשנה לאחר סיום עבודתו בחברה, הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה הוקצו לעובד לשעבר אופציות נוספות (להלן: "האופציות הנוספות"). העובד ביקש לראות בהן כהקצאה במסלול 102 עם נאמן.
בהתאם להחלטת המיסוי, נקבע כי על הקצאת האופציות הנוספות יחול סעיף 3(ט) לפקודה. לפיכך, אירוע המס יחול במועד המרת האופציות למניות החברה והכנסתו של העובד לשעבר תסווג כהכנסת עבודה מכוח סעיף 2(2) לפקודה.
מ"ה קבע שלא ניתן להחיל את הוראות סעיף 102 לפקודה על המקרה המפורט לעיל וזאת, בין היתר, בשל תכליתו של סעיף 102 ככלי לתמרוץ עובדים תוך יצירת קשר בין העובד לחברה ושיתופו בהצלחתה. עמדת מ"ה הינה שקיום יחסי עובד-מעביד ונטילת חלק בפעילות החברה, הינה דרישה הכרחית העומדת בבסיס הסעיף. וכן, הסדר המס המופחת שניתן מכוח סעיף 102 אינו נועד להוות מכשיר לתשלומים אגב פרישה. כמו-כן, צוין בהחלטת המיסוי כי הסמכות להקצאת מכשירים הוניים הינה של דירקטוריון החברה. הבטחה בע"פ או בכתב שלא ניתנה ע"י הדירקטוריון אינה מהווה הקצאה, כהגדרתה בסעיף 102 לפקודה.
