הזיות תקשורתיות

הדברים הבאים נולדו בהשראת גיליון של "ידיעות אחרונות מ-2.12.14, שבו מצאתי כמה וכמה ידיעות וכתבות שגורם משותף אחד להן - ניתוק מהמציאות, או הצגת המציאות דרך מסנן על משקפיו או עיניו הדובר או המדווח. בחרתי להתייחס לארבעה נושאים מתוכם: ברנע, בנושא הבחירות: אצל ברנע ההליכה לבחירות היא אסון לאומי. ברור שעמדתו זו נגזרת מההערכה שמצבו ומעמדו של לפיד בציבור גרוע, שתפקודו כשר אוצר הוליד את התוצאה הצפויה שעליה הימר נתניהו כאשר הציע לו את תיק האוצר וכי לפיד אחרי הבחירות יהיה זכרון עמום של לפיד דהיום. לפיד הרוויח את הדברים ביושר, וככל שיוכה יותר, יהיה לקח חשוב לאחרים ויאפשר שידוד מערכות פוליטי רציונלי יותר בישראל דהיום. לכן, לא רק שאין מדובר באסון לאומי, אלא מדובר בהצלה לאומית. אי-אפשר לנהל מדינה כששני הסוסים הראשיים מושכים את העגלה בכיוונים הפוכים. לפיד רק להלכה היה "כמעט שווה בכוחו" לנתניהו, אבל לא הבין שזה רק להלכה. בממשלה הבאה חייב לשרור מצב אחר, וחשוב שהציבור בבואו להכריע יקח זאת בחשבון. המאבק אינו רק בין אדם זה לאחר, אלא בין השקפה להשקפה או בין גוש פוליטי ימני, יהודי, ציוני, דמוקרטי עם השקפה כלכלית ליברלית, לבין גוש פוליטי שמאלני, פוסט-ציוני, סוציאל-דמוקרטי, ניאו-ליברלי עם שוליים אנרכיסטיים. ימיני, בנושא "ישועת כחלון": ימיני מניח שכחלון שכח את המשנה ציונית מדינית של הליכוד ממנו בא, ועל כן, אם רק ישכיל "לגנוב" עוד כמה מנדטים מהימין "המתון" ומן המרכז, יוכל לשנות את המפה הפוליטית בישראל. ימיני משתעשע ברעיון, שכחלון אכן רוצה להביא לשינוי מסוג זה, ועוד הוא מניח שחבריו של כחלון לדרך שותפים לו בכך. אבל אם להניח שליבו של כחלון ופיו שווים, הוא מחפש פריצת דרך חברתית בראש וראשונה עבור השכבות החלשות. למעשה הוא מחפש את הרגישות החברתית שקהתה בליכוד של השנים האחרונות, אבל באופן בסיסי אין לו מחלוקת חברתית-כלכלית עם הליכוד ויש לו שיתוף רעיוני עימו בנושאי העם המדינה ואפויים. עד לא מכבר, דובר על מספר ח-ספרתי של מנדטים לכחלון, מכאן עלה המספר ל-10 ועתה מודיעים לנו מטעם "המאמינים" שמדובר אולי ב-12. זה לא מעט, אבל זה גם לא מספיק למהפך. לכן, אם ימיני מחפש בכחלון את המושיע שינתק אותו מארץ-ישראל ואיו"ש הוא לדעתי טועה. אם ישכיל נתניהו להתנהל בבחירות אלה, יעמוד בראש גוש הכולל את בנט, כחלון וליברמן מצד אחד ואת המפלגות הדתיות מצד שני וזה יהיה היסוד הקואליציוני עליו תוקם הממשלה הבאה. אם הדבר אכן יתממש, תוכל ישראל לחזור לשפיות בכל הנוגע למשילות ולעיצוב המדיניות הלאומית: בתחום הכלכלי-חברתי, בתחום המדיני-ביטחוני ובתחום אופייה של מדינת הלאום היהודי. ליברמן, הכרזת עצמאות: לליברמן אצה הדרך. שמעתי פעם אדם חכם שאומר "סע לאט ותגיע מהר". ליברמן לא שמע זאת, ואם שמע, לא הפנים. אם דרכו של ליברמן היא למשרד ראש הממשלה, ואינני פוסל זאת לזמן כלשהו בעתיד, אזי הדרך הראויה ביותר להגיע לשם היא דרך תנועת הליכוד. היה עליו הפעם להתמודד בתנועת הליכוד ולהפוך באמצעותה בהדרגה לדמות מרכזית בפוליטיקה הישראלית שיש לה עבר מוגדר וסיכויים טובים לעתיד. עם לא יעטה וילך בדרך משותפת עם נתניהו בקואליציה ובממשלה הבאות, יותקן במידה רבה את שגיאותיו הנוכחיות. תוכניתו המדינית של ליברמן, לספח את ערביי המשולש לאיו"ש איננה מעשית במסגרת תוכנית "שתי מדינות לשני עמים" זה סיכון ביטחוני אדיר, ובמסגרת אחרת, אין לו דרך לביצוע מעשי של הפרדה כזו, אלא באמצעות משבר ביטחוני חמור. ומכל מקום, צריך ליברמן למכור את הרעיון לרוב הציבור היהודי בישראל, וכפי שהוא מציג אותו כיום, הוא גם לא מובן וגם לא עובר. לבני, בין ציוני לקיצוני: לבני הקדמה עוד כברת-דרך לקראת היותה בלתי-רלוונטית. ראשית, העמידה עצמה ככוהנת הגדולה של מתנגדי חוק הלאום. לאחרונה עוד הגדילה לעשות, ובמסגרת התחביב של המצאת סיסמאות הבל ומשחקי מילים חסרי שחר, היא עושה עתה שימוש בוויכוח על חוק הלאום בטיעון שחותך את הענף עליו היא יושבת, שמי שתומך בחוק הוא אנטי ציוני (משתלב עם דבריו המוזרים של הנשיא ריבלין על החוק) וקיצוני שדעותיו, ואילו דווקא מי שמתנגד לחוק הוא הציוני האוטנטי. דומני שאין צורך להרבות מילים בנקודה זו. מי שמצליח לזכור את הגדרתה היסודית של התנועה הציונית מבין את האבסורד. הציונות היא תנועת השחרור הלאומי וההגדרה העצמית של העם היהודי במולדתו ההיסטורית. כך גם גורסת מגילת העצמאות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי... וגו'. לבני כשותפים רבים שלה במערכת הפוליטית והמשפטית מבצעים "האלהה" של הדמוקרטיה, ומוכנים להציב אותה במעמד אחד עם כל מה שמאפיין את העם היהודי לדורותיו - הבל הבלים. מדינת היהודים באה בראש וראשונה לעצב ריבונות יהודית בטריטוריה מוגדרת, וריבונות אין חולקים עם איש. ואם מטרה זו מוסכמת, אין שום סיבה להתבייש בה ולהסתירה. אין מדינה אחת אחרת בעולם שעושה זאת. דמוקרטיה בסיסית היא משטר. תאורטית היא יכולה להיות זהה בכל המדינות, ועשויה להיות, כפי שהדבר אכן קורה, שונה ממדינה למדינה. ליהדות יש כתבי קודש, לדמוקרטיה אין אורים ותומים, ולא צריך לבלבל שוויון אנושי (זכויות הפרט) עם זכויות לאומיות (זכויות קבוצת לאום ייחודית). כל חסידי מושג מדינת כל אזרחיה נוהים אחרי המעמד הקיבוצי השווה של כל המיעוטים הלאומיים במדינה נתונה, אבל אז לא מדובר במדינת לאום אלא במדינה רב-לאומית. זה איננו החזון הציוני, זה לא מה שנכתב במגילת העצמאות וזה לא מה שאנו רוצים לראות בחוקה של מדינת ישראל. לבני טועה ומטעה.