קדנציה מלאה נתניהו שצלח בשלום את הקדנציה הקודמת ב
ממשלה, כנגד כל הסיכויים, הפעם דומה קבע שיא של הממשלה הקצרה ביותר בתולדות המדינה, המכהנת פחות משנתיים לקראת פיזור הכנסת.
אולם רוב הכּנסות מילאו רק את מחצית ימיהן, ועובדה זו חייבת להדליק נורה אדומה בקרב הח"כים לקבוע בחוק, שהממשלה חייבת לכהן קדנציה מלאה במשך ארבע שנים.
לא סוד הוא שמערכות הבחירות יקרות מאוד, ועולות לקופה הציבורית מיליארדי שקלים. מעבר לכך, חילופי השלטון התכופים פוגעים ביציבות המערכת השלטונית, ותוכניות ורפורמות שונות במשרדים השונים לא מגיעות לכלל ביצוע, דבר הפוגע באזרחים. הממשלה היא לא משחק כסאות מוסיקליים, ועליה לשרת את הציבור בנאמנות.
ציון דרך התקנה החדשה, המחייבת העסקת 3% מוגבלים בשירות המדינה, מהווה ציון דרך חשוב ביחס אל המוגבלים ובהכרה הממסדית בזכויות התעסוקה שלהם. הדבר חשוב במיוחד לאור הסקרים, שפורסמו לאחרונה, המצביעים על רתיעת החברה ממגורים ומעבודה במחיצת המוגבלים.
יש לקוות שתקנה זו תהיה יריית הפתיחה להגדלת שיעור התעסוקה של המוגבלים ושילובם בקהילה. מעבר לכך, אין ספק שהדבר יתרום לניפוץ סטראוטיפים ביחס לקהילת המוגבלים, שניחנה ברגישות לזולת, באהבת אדם, בשמחת חיים, ואף בכישורים יצירתיים, ולהכרת הציבור בתרומתה החברתית, האנושית והאומנותית כאחת של קהילה מופלאה זו.
אחריות הבוחר כולם מחפשים את האשמים המרכזיים לפיזור הכנסת ולהליכה לבחירות, ומפנים את האצבע לעֵבר ראש הממשלה ו
יאיר לפיד. אולם דומני שיש גורם שלישי, חשוב לא פחות, לתסבוכת הפוליטית, והוא הציבור.
הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על הדק הבחירות, מתוך פזיזות ובלי מחשבה יתרה, היא שהביאה רבים, שנשבו באבק הזוהר של הידוען יאיר לפיד, לבחור בו ולהעניק לו 19 מנדטים, תופעה חסרת תקדים בפוליטיקה הישראלית.
איש התקשורת הרהוט התגלה לא רק כטירון כלכלי, אלא לא פחות כפוליטיקאי קטן, שהשתמש באוצר ככלי לצרכיו הפוליטיים והתדמיתיים (וחוק מע"מ 0 יוכיח). כוחו האלקטורלי, של האיש, שהתיימר להיות ראש הממשלה, גרם ליצירת ממשלת כלאיים בלתי אפשרית של ה'אחים' לפיד -בנט עם נתניהו.
הלוואי שהציבור ילמד מתקדים לפיד, עד כמה רבה אחריותו הקולקטיבית בהכרעה בהצבעה בקלפי, וכי הבוחרים הם הקובעים את הרכב הממשלה.
יתרה מכך, לא ראוי לבזבז קולות על מפלגות הזויות, שאין סיכוי שיעברו את אחוז החסימה. כל פתק במחשבה תחילה זוכרים?
מכת ברק פרופ'
אהרן ברק חתום על מספר שינויים שהוא הכניס לבתי המשפט. בראש ובראשונה האקטיביזם השיפוטי, השנוי במחלוקת ציבורית, והפוליטיזציה של המערכת המשפטית. שינוי זה הביא להתערבות בתי המשפט בנושאים דתיים ופוליטיים, כמו גם בחוקי הכנסת, שאינם בתחום העיסוק המשפטי הטהור. ומכאן עורר את זעמם של פוליטיקאים, חברי כנסת, רבנים ואנשי דת ושל הציבור הדתי והימני שלרוב בג"ץ פסק נגדו.
שינוי נוסף, המיוחס לפרופ' ברק, הוא העונש המופחת, המאפשר להפחית מעונש מאסר עולם לרוצחים בנסיבות מסוימות. גם כאן, לדעתי, הדבר הביא לעונשים קלים מדי לרוצחים, ומכאן להעדר הרתעה, לריבוי מקרי רצח ולזילות החיים.
סיבה נוספת לשפל התדמיתי של בתי המשפט היא מספר פרשיות של זוגות שופטים, שעלו לכותרות, ואשר היו נגועות באינטרסים אישיים ובחוסר יושרה ציבורית. כמו-כן, בניגוד לדברי ברק, לא סוד הוא שהמערכת המשפטית מאופיינת ברובה באליטה אשכנזית, בורגנית, חילונית ושמאלנית - דבר שבא לידי ביטוי גם בפסיקת השופטים, שעם כל הכבוד אינה מנותקת מהשקפותיהם.
לגיטימציה לרצח עם כל ההבנה למצבו של יונתן איילו, שרצח בחור שפגע בו, אסור היה לו לקחת את החוק לידיים. שחרורו, אחרי ארבע שנים בלבד בכלא, יהווה לא רק דוגמה שלילית לאחרים בנושא זה, אלא לא פחות ייתן לגיטימציה לאחרים לרצוח בסיטואציות פליליות או אישיות, כשאין נשקפת סכנת חיים.
לאור ריבוי מקרי הרצח, והקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק, זה ממש לא חסר לחברה הישראלית, אלא דרושה ענישה מחמירה ומרתיעה מפני קטילת חיים, שתחזיר את קדושתם לראש סדר הערכים היהודי.
לעניות דעתי, אין להיכנע לקמפיינים ציבוריים בנושא, של ארגונים הנוגעים בדבר, ופועלים ממניעים רגשיים. שחרורם המוקדם במיוחד של כרמלה בוחבוט, שרצחה את בעלה המתעלל, כמו גם של עידו בסוק שרצח את אביו על-רקע של התעללות, היה שגוי. השחרור עשה צחוק מהחוק, במיוחד בכל הנוגע לדיני נפשות ולקדושת החיים שאין להם תקנה.
פסוקו תפילת הנֵץ: ותיקין ונהנים
דנינו בסיור בהר-הבית: סיירת מפכ"ל
בחירות עכשיו: מסביב לשָאון
ה'אחים' נפרדו: זוג או בנט
בין זקָן לגילוח: יאיר המְזַפְזֵף
חנוכה בפתח: הו (שירן) סנדל, הו פסטיגל
ספורט: שָבר מפרקתו באימונים: מַשְׁבֵּר אִימון
אסון הקריקט: גמר את ההִלל של אוסקר
