בבחירות הקודמות נבחר
יאיר לפיד על תקן משיח מושיע. כזה שסוף-סוף יוציא את כולם מהבוץ הכבד שנקלענו אליו. אלא שלא מינה ולא מקצתה. הוא איכזב את כולם בגדול. מדיניות ה"יש לי" שלו לא הוכיחה עצמה, ויתר על כן, היא אף הגדילה את הגרעון, גרמה להורדת תחזית דירוג האשראי והולידה ירידה בקצב הצמיחה.
לפיד שגה כאשר החליט להימנע מלהתעמת עם הטייקונים, בעלי הכוח והשררה; הוא לא טיפל בפנסיה התקציבית, לא הוריד מכסים, לא יצר תחרות מול חברות המזון, לא טיפל בקרטל הבנקאות, לא ביצע רפורמה בחברת החשמל, ומעל לכל - לא הביא להוזלת הדירות לצעירים, אלא תקע אותם עם חוק המע"מ 0 שלו, ששקע בינתיים אלי מצולות.
להבדיל מיגאל הורביץ, שר האוצר בממשלת-בגין, שהתפרסם ע"יגאל אין לי", בשל סירובו העיקש להעניק תקציבים למלחמה בגרעון -יאיר לפיד הצטייר כהיפוכו הגמור. הוא נקט מדיניות של "יש לי", שבסופו של דבר התגלתה כ"בלוף" ורק הולידה תוצאות גרועות של גרעון גדול, נוסח "אחרי המבול".
משלם בגדול לפיד שגה בסירובו לקבל את עצותיהם של כלכלנים בכירים, מביני-עניין במשק, שהזהירו אותו חזור והזהר מפני מדיניותו האובדנית, שרק נועדה לרצות את בוחריו. עכשיו הוא נאלץ לשלם על שגיאתו בגדול, ועימו גם מפלגתו-יציר-כפיו, "יש עתיד", שעתידה אינו מבשר לה טובות.
במבט לאחור ברור למדי שלא מדיניות ה"אין לי" של יגאל הורביץ, וגם לא מדיניות ה"יש לי" של יאיר לפיד, עשויה להיות המוצא מן הסבך. שר אוצר עתידי יצטרך, מן הסתם, לשבור את ראשו כדי למצוא את שביל הזהב בין שתי האסכולות. אלא שלשם כך דרוש כלכלן מנוסה, ששוחה בנבכי בעיות התקציב.
בבחירות הקרובות צפוי יאיר לפיד לספוג מפלה מוחצת. מפלגתו, "יש עתיד",עלולה לאבד את ציבור-בוחריה, עם צניחתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ישיבתה העתידית על ספסלי האופוזיציה תהיה הקדימון העגום להיעלמותה מהמפה הפוליטית, כדרכן של מפלגות-אווירה אחרות בעבר, שקמו בקול תרועה גדולה ונפלו בקול דממה דקה.
