תזכיר הצעת החוק שעניינו בין היתר קיצור תקופת ההתיישנות הקבועה, כיום, בחוק הקיים עוסק בזכות העיון של אדם במידע הפלילי אודותיו. נושא זכות העיון נידון בהרחבה בוועדת קנאי במספר היבטים:
(א) האם זכות העיון כוללת גם זכות לקבל תדפיס מהמידע בו עיין האדם? לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון בבג"ץ 7256/95 פישלר נ. מפכ"ל המשטרה ואח' (פ"ד נ (5) עמ' 1) (להלן - "בג"ץ פישלר") וקבע כי:
"בעידן המחשב יש לקרוא אל זכות העיון גם את הזכות לקבל תדפיס של אותם נתונים, אלא אם מתבקשת מסקנה אחרת". כתוצאה מכך זכאי לקבל לידיו כל מי שבא לתחנת המשטרה כדי לעיין ברישומים הפליליים הנוגעים לו, תדפיס הכולל את המידע הפלילי אודותיו. מסירת מידע, בדרך זו, מאפשרת לעקוף המגבלות שנקבעו בחוק ביחס למסירת מידע ויש בכך כדי לפגוע פגיעה של ממש במי שהמידע נוגע לו. דוגמה בולטת לפגיעה האמורה היא הנוהג שהתפתח מאז בג"ץ פישלר, לפיו מעבידים רבים שאינם נמנים על הגורמים הזכאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי, מתנים קבלת המועמד לעבודה, בכך שימציא להם העתק מהמרשם הפלילי הנוגע לו.
ניתן לסבור, כפי שהדבר מצא את ביטויו בבג"ץ פישלר, כי:
"אם בא החוק להגן על זכות הפרטיות של אותו אדם, והוא אינו חפץ בהגנה זו, וברצונו להעביר את התדפיס שיקבל לאחרים, על שום מה עלינו למנוע זאת?". לדעת ועדת קנאי, הרי החוק, אינו בא רק להגן על זכותו של אדם לפרטיות, אלא הוא קובע ההסדרים החוקיים המיועדים להבטיח רהביליטציה לעבריינים, תקנת השבים כלשון החוק. כשם שביחסי עובד ומעביד סבר המחוקק, כי יש להעניק לעובדים "הגנת יתר", המתבטאת בכך שעובדים אינם יכולים לוותר על זכויותיהם שנקבעו בחוק, הרי גם בענייננו אנו, מן הראוי להבטיח רהביליטציה לבעלי רישום פלילי שהמחוקק ביקש להגן עליהם. זאת ייעשה בדרך של הגבלת מסירת המידע על-אודותיהם, ואין לחשוף אותם ללחצים אשר יעשו פלסתר הוראות החוק.
לפיכך, המליצה ועדת קנאי להבחין בין זכותו של אדם, לעיין במידע הפלילי הנוגע לו, לבין זכותו לקבל לידיו, תדפיס מהרישומים. מוצע לאפשר העיון בכל הרישומים, דהיינו גם במרשם הפלילי וגם במרשם המשטרתי. מידע זה אינו חסוי בפני מי שהוא מתייחס אליו, אולם לא יימסר לאדם תדפיס מהמידע, כדי שלא תהיה אפשרות לאלץ אותו למסור מידע פלילי זה, בניגוד לרצונו. עם זאת, מי שזכאי לקבל מידע כאמור על-פי החוק יוכל לגשת לתחנת משטרה ולראות על צג המחשב המידע הפלילי אודותיו.
(ב) שאלה נוספת שנדונה היא האם זכות העיון שניתנה לאדם, בנוגע לרישומים הנוגעים לו צריכה להיות אישית שניתן לממשה באמצעות אחר? לכאורה, אם רוצים לקיים תכלית החוק, שביקש למנוע חשיפה של מידע רגיש זה, אזי יש לקבוע מפורשות כי העיון במידע הוא אישי. עם זאת, ישנם מקרים מיוחדים, שבהם אדם אינו יכול לממש את זכותו באופן אישי ואין מקום להציב בפניו קשיים ביורוקרטיים. לכן, יש להבטיח שהעיון ייעשה שלא במטרה לעקוף המגבלות הקבועות בחוק, לעניין מסירת המידע. כך מוצע לציין במפורש כי העיון הוא אישי. אם נבצר מאדם לממש זכותו באופן אישי, הרי יהיה רשאי קצין משטרה לאפשר העיון על-ידי אפוטרופסו של האדם. אפוטרופוס זה שיציג צו שיפוטי, המעיד על מינויו או על-ידי אדם קרוב שקיבל ייפוי כוח לכך, אם נוכח קצין משטרה שנבצר מהאדם שהמידע על-אודותיו לעיין במידע באופן אישי. יש למנוע מצב דברים, לפיו המידע לא יימסר על-ידי האפוטרופוס וגם/או על-ידי האדם הקרוב, אלא לאדם שהמידע נוגע לו, למטרה שלשמה נמסר המידע.
(ג) חריג נוסף שביקשה ועדת קנאי לקבוע ביחס לקבלת מידע פלילי, על-ידי עורך דינו של האדם שהמידע הליכים מנהליים על-אודותיו. במקרה כזה יוכל עורך הדין המייצג, לקבל תדפיס מהמידע הפלילי, זאת לשם ייצוג בהליכים אזרחיים וגם/או מנהליים אל מול בית משפט וגם/או בפני גוף מינהלי שזכאים לקבל מידע פלילי לפי הוראות החוק. דוגמה לכך הינה עתירה בדבר פסילת אדם לכהונה ציבורית, המתבססת על קיומו של מידע פלילי אודותיו. ברור, כי במקרה זה יש לאפשר לעורך הדין המייצג, לקבל המידע הפלילי אודות האדם המיוצג, כל זאת, על-מנת לאפשר ייצוגו בבית המשפט. יצוין, כי הזכות לקבל מידע לשם ייצוג בהליכים פליליים, אינה מעוגנת בסעיף זה, שכן האפשרות לקבלת מידע פלילי על-ידי סניגורים קיימת בחוק, מכוח הכללתם בתוספת הראשונה לחוק.
ועדת קנאי אימצה התפיסה, לפיה חוק המרשם הפלילי קובע מסגרת העברת המידע ואילו החקיקה הספציפית מתווה אופן הפעלת שיקול הדעת של הגופים מקבלי המידע - ככל שהיא כוללת הוראות כאלה. המידע יועבר, בהתאם להיקף המידע הקבוע בחוק המרשם. סעיף ד1 (א) לחוק המוצע, עוסק במסירת מידע פלילי על-פי הוראות החוק. עניינו של סעיף זה הוא ביחס בין חוק המרשם הפלילי לבין חיקוקים ספציפיים העוסקים בשקילת עבר פלילי לצורך קבלת היתר או רישיון. בסעיף קטן (ב) מוצע להבהיר מפורשות כוונה זו.
