שומרת שכזאת

"את שומרת הסף של הדמוקרטיה", אמר יהודה וינשטיין לציפי לבני לפני פחות משבוע. לא פחות מכך. כלומר: בלי לבני - הדמוקרטיה הישראלית בסכנה. הבה ונראה כיצד מתנהגת "שומרת הסף של הדמוקרטיה" כאשר זה נוגע אליה עצמה. ובכן, לבני מקבלת מיצחק הרצוג שריון למקום השני ברשימה המשותפת של מפלגת העבודה ושל התנועה לכנסת ה-20. שריון, בלי בחירות ובלי פריימריז ובלי צורך לשכנע אפילו חבר אחד נוסף במפלגת העבודה שזה מגיע לה. שריון, המובא רק בדיעבד לאישורה של ועידת מפלגת העבודה. שריון, בלי שבתוך התנועה מישהו נוסף יוכל להתמודד על המקום הזה. וזה לא נגמר כאן. לבני סידרה שריונים לעוד שניים מחברי התנועה - כנראה עמרם מצנע ועמיר פרץ, שניים שעמדו בראש מפלגת העבודה ועזבו אותה אחרי שהפסידו בבחירות הפנימיות וסירבו לקבל את דין הבוחר. עוד שני שריונים בלי בחירות ובלי פריימריז ובלי התמודדות ועם אישור בדיעבד. כלומר: מי שמטיפה לדמוקרטיה ושקיפות, לא ממש רוצה את זה כאשר מדובר בה עצמה. אבל זה לא מפתיע אותנו. לפני שלושה חודשים חשפנו כאן את התקנון של התנועה, שהעניק ללבני סמכויות בלתי מוגבלות שקשה להאמין שיש להן מקבילה במערכת דמוקרטית כלשהי. על-פי התקנון, לבני הייתה אמורה לעמוד בראש המפלגה גם בבחירות לכנסת ה-20, ללא צורך בבחירות כלשהן. היא תקבע לבדה מי יהיו מועמדי התנועה לכנסת; תמנה את מנכ"ל המפלגה, הגזבר ומורשה החתימה ותהיה רשאית לפטר את המנכ"ל והגזבר לפי שיקול דעתה; תכריע לבדה בשאלת כניסת המפלגה לממשלה והיציאה ממנה; תקבע לבדה את שמות השרים ובעלי התפקידים בממשלה; תהיה מוסמכת להכריע על שיתופי פעולה ועל ריצה משותפת עם מפלגות אחרות בבחירות לכנסת ובבחירות המוניציפליות; תקבע מי יהיה יו"ר הסיעה בכנסת; ותהיה היחידה שתמליץ בפני הסיעה מי יהיו נציגיה בוועדות השונות. וזה לא היה הכל; אתם מוזמנים לעיין בקישור שמשמאל כדי להגיע ליתר הפרטים. זה מוביל אותי לשתי מסקנות. את האחת כתבתי לצידו של אותו תקנון דיקטטורי: מבחינת לבני, דמוקרטיה היא כמו תאומים - נחמד מאוד אצל מישהו אחר. השנייה היא טרייה: אם כך נראית שומרת הסף של הדמוקרטיה, אוי לנו ואבוי לנו; אלא שהדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר איתנה ואמיתית מאשר זו שמנהיגה מי שהתיימרה לשמור עליה.