שורות אלה נכתבות לפני היוודע תוצאות ההצבעה של חברי הליכוד בעד או נגד בקשת ראש הממשלה להקדים את הפריימריז בשבוע ימים ולאפשר לו לשריין כמה מקומות. האמת היא שתוצאות הבחירות אינם חשובות כלל. כל בר דעת מבין שראש הממשלה מתמרן כלוליין כדי להדוף את המתקפה עליו מהצד הניצי ביותר במפלגה. יש כאלה הממתינים בציפייה דרוכה למוצא פיו של
גדעון סער, שחזר לביתו ובנו, אך מתלבט אם להציל את עם ישראל או לא בבואו להתמודד נגד נתניהו. יש אנשים שכוכבם דרך ואין לדעת מדוע?
אין לי מושג קלוש מדוע חושבים אנשים מסוימים שעסקן פוליטי משופשף, עורך דין וחבר של עיתונאים המתיימרים לעצב את דעת הקהל בישראל, נתפס כמושיע של עם ישראל. הרקורד הפוליטי של סער עשיר. הרקורד המעשי בתפקידיו השונים בלתי נשגב בעליל. תקופת היותו שר חינוך אינה נחשבת לעידן האולטימטיבי של מערכת החינוך בישראל. לפי מיטב ידיעתי והבנתי לא קרה דבר מעורר התפעלות במערכת החינוך. כשר הפנים, באמת שזולת המתקפה על בג"ץ בעקבות ניסיונו של שר לקדם חוק מסתננים חדש, אין באמתחתו של סער הישגים כבירים. אז מדוע הוא המושיע? ההסבר נמצא במקום אחר.
מפלגת הליכוד בהנהגת נתניהו הפכה להיות סניף של המתנחלים או אנשי פייגלין הידועים. בצורה מאוד אסתטית הצליחו הגורמים הללו להטות את הליכוד מדרכו המסורתית, מרכז-ימינה, לימין והימין הקיצוני. חברי מרכז רבים בליכוד הם אנשי ההתנחלויות שכלל אינם מצביעים ביום הבחירות לליכוד. תשאלו את לבני, את מרידור, את בני בגין, ראובן ריבלין, כבוד הנשיא, ועוד רבים וטובים אשר המרכז המיליטנטי של הליכוד הקיא אותם החוצה.
מי ששולט בכיפה, תרתי משמע, הם אותם גורמים שבכוונת מכוון התברגו אל תוך מרכז הליכוד כדי לכבוש אותו ולהפוך אותו למפלגת המתנחלים עוד יותר גדולה. כדי לא לסטות מדרך הליכוד החדשה, כמה ליכודניקים במהותם שינו את עורם ועברו את הקווים.
מירי רגב, לוין, אלקין, דנון, חוטובלי ודומיהם ישרו קו והם מסתערים על השלל. כל עניינם בפוליטיקה של הליכוד הוא בשליחות גדודי המתנחלים ואנשי פייגלין העליזים.
בנט מוביל את נתניהו ולא להפך. הוא הקמב"ץ של שהמתנחלים ודומיהם. הוא מוציא לפועל את מה שהאבות הרוחניים שלו מורים לו. אין זה מקרה שהליכוד חתם על הסכם עודפים עם הבית היהודי. אותה אידיאולוגיה, אותו סגנון. הליכוד והבית היהודי הן תמונת ראי.
ויש עוד היבט אחד קטן לכאורה: הליכוד הפך להיות אכסניה "מכובדת" מאוד לעשרות אלפי
מאכערים הסמוכים לשולחן המנעמים שנתניהו מחלק. היום הם חוששים מתוצאות הבחירות אשר עלולות, מבחינם, להיות סוף שנות הדבש של הפוליטיקה הקטנה. אז הם נלחמים בשיניים. על-פי ניתוחים מדעיים ומוסמכים, הליכוד המסורתי היה ביתם של רבים מאוד מיוצאי עשות המזרח. בתקופה האחרונה יש מבול של מאמרים ומחקרים המוכיחים שהמזרחיים מקופחים, הן בפרנסה, הן בחינוך והן ברווחה.
לאלה אשר שכחו שמא בשלושת העשורים האחרונים בעצם הליכוד שולט במדינה, נשאלת השאלה מדוע שליחיהם של אותן שכבות מוחלשות לא עשו דבר למענן? הרי סער היה שר חינוך, אז מדוע לא פתר את בעיית האפליה כביכול במערכת? ואיפה הייתה
לימור לבנת כשרת חינוך? ומה עם שרי הליכוד האחרים כיהנו במשרדים הכלכליים, דוגמת שטייניץ, המתרעם כנגד העמקת הפערים הכלכליים והחברתיים? מדוע הוא והשר על-כלכלי, נתניהו, לא תפתרו את הבעיות של מצביעיהם? מדוע נתניהו כשר האוצר לא הבי לצמצום הפערים ולרווחת האוכלוסיות המוחלשות? כי השטחים היו יותר חשובים, כי נתניהו לא סופר ממטר את העניים ולא את מעמד הביניים.
סוף דבר. הליכוד ונתניהו הם שלוחי המתנחלים ודומיהם. עבורם בהחלט נתניהו עובד וקשה. ומה לגבי האחרים, כלומר המצביעים המסורתיים של הליכוד? שכל קורא ייתן לעצמו תשובה.
