ההתקפה החדשה על המפלגות החרדיות סביב בעיית שיבוצן של נשים ברשימות החרדיות לפרלמנט וגם למועצות המוניציפליות, איננה דווקא התקפה על המפלגות עצמן והיא איננה באה מתוככי החברה החרדית. זוהי התקפה על ערכי היהדות מכאלה שחפצים לשנות את היהדות לחילוניות ושולחים קדימה כמתקיפות כאלה שכבר לא רק שאינן חרדיות אלא שהן אינן אפילו אורתודוכסיות, אבל הלבוש ה"חרדי" נשאר רק כדי להסוות את עצמן כ"משנות מבפנים".
לכל דת ולכל קבוצה רעיונית יש להן את הבסיס ואת הערכים הקבועים שלהן, עם כל מה שמותר וגם על כל מה שאסור במסגרתן. ולכן,כשאחד החברים בכל קבוצה כזו מפסיק להאמין בבסיס הרעיוני של קבוצתו הרי שהוא אינו יכול עוד להיות מוגדר בשמה של הדת או הקבוצה אליה השתייך בימים שהאמין בדרכה. וכך בודאי שהם הדברים בדת היהודית, שהתורה שבכתב ושבע"פ הם בסיסיה. לאישה החרדית ביהדות - כמו גם לגבר שם, ישנם תפקידים מוגדרים ואיסורים ברורים. כבר בפירוש הפסוק "אל אישך תשוקתך" - בפרשת "בראשית", מסביר הרמב"ן כי לאישה אסור לשאת עול של ניהול ציבורי, אלא שבנושא זה היא תהיה כפופה לגבר וזו דרך עולם משום החטא הקדמון של חוה אימנו. אבל כמו בכל ציווי של איסור תורתי הרי שגם כאן קיימת הדיאלקטיקה התורתית,ההופכת את הציווי מאיסור לחיוב. החיים הפוליטיים והציבוריים מלאים אגרסיביות, אלימות מילולית(לא פעם גם פיזית...) עם הרבה שקרים וניבולי פה ולכן כאשר מקומה של האישה נפקד משטח זה הרי שהוא כמתנה עבורה.
הגמרא במסכת "קידושין" בתלמוד מפרשת את הפסוק הפותח בפרשת "כי תצא" בספר "דברים" - "כי תצא למלחמה", בכך שלא נאמר "כי תצאי למלחמה" בכך ש"אין דרכה של אישה לעשות מלחמה". ויש להרחיב כאן כי "מלחמה" איננה רק קרב פיזי עם נשק חם וקר אלא גם כל עימות ברוטאלי ומילולי היא מלחמה גסה בפני עצמה, ולכן מקומה של האישה חייב להיות מחוץ לתבערה הזו משום שלאישה ישנם תפקידים איכותיים יותר מהגבר, ובמיוחד בחינוך ילדיה מיום שאתה אותם ברחמה ועד הגיעם לבגרות. חז"ל גם הוסיפו ש"אין ממנים על הציבור פרנס אלא אם קופת שרצים תלויה על צווארו". זו עוד סיבה מדוע היהדות הרחיקה את האישה מחיי הציבור המושחתים.
הפוליטיקה בכלל, והישראלית בתוכה ספוגה בזוהמה, בשקרים, בהתנהגות בוטה של שוק, עד כדי קללות ואף אלימות, וגם הנשים שנסחפות אליה לא נפקד מקומן מהגועל נפש הזה (ראו במיוחד את המקרה של אנסטזיה מיכאלי -
חנין זועבי,בקדנציה הפרלמנטארית הקודמת, אך גם האחרות אינן מפגרות באלימות המילולית ובבוטות אחריהן). ולכן בודאי של"אידישע ממה" שלנו אין מקום במקומות הללו. ה"חרדיות" איננה קבוצה ראשונית וחברתית לבילוי אלא קבוצה משנית שבה ההתכנסות באה משום ההליכה אחר הרעיון התורתי. כל אישה חרדית המגדירה את עצמה כך מחויבת לאורח החיים שהתורה וחז"ל הכתיבו לנו, ובאמת שרוב רובן של החרדים בכלל (גברים ונשים גם יחד...) מאמינים בדרך הזו, ואם למשל הנשים החרדיות ברובן היו חושבות אחרת הרי שהן מזמן לא היו חרדיות אלא היו מגדירות את עצמן חילוניות, רפורמיות ועוד. וכך זה קורה גם בכל קבוצה רעיונית אחרת, שהרי שברגע שסוציאליסטים ינסו לשנות תנועה ליבראלית קפיטליסטית, הרי שהם ימצאו את עצמם מיד בדרך החוצה.ובכל זאת, הרי נשמעת זעקה מכיוון "נשים חרדית", על מה ולה?
ובאמת, לאמיתו של דבר הרי שרוב רובן של ה"נשים החרדיות" - הזועקות מרה נגד "אפלייתן", אינן עוד פוסעות בקו תורתי חרדי אך מנגד הן משמשות כגיס חמישי לשמאל של מר"צ ושל מפלגת העבודה, לנסות ולשסע את הדת עד כדי כך שחרדים כבר לא יהיו מחויבים לתורה אלא זו תהיה קבוצה חברתית עם מסורת ארטילאית עד שתיעלם בתוך החברה הישראלית החילונית. הרבה משאבים ומאמצים מושקעים בכל הפרויקט הזה - כולל הכנת והגשת קורסים אנטי דתיים על "תנועת העבודה ההיסטורית", טיולים וביקורים בקיבוצים ובכל מקום חילוני שיכולים להזיק לדת, ועוד מיני תוכניות שמופעלות על קבוצה שעדיין לבושה כ"חרדית" אבל מזמן נאמנותה שייכת למר"צ ולעבודה. אותה מיכל צ'רנוביצקי, המתלהמת נגד החברה החרדית בעניין ה"אישה החרדית", היא זו העומדת בראש הקבוצה הזו ולצידה פעיל אדם בשם משה פרידמן, שאף זכה גם ליציאות לחו"ל (בעיקר לארה"ב) כדי "להשתלם" בביצוע ההרס הזה ולקבל הרצאות ארס מגורמי חוץ אנטי דתיים.
למעלה משנתיים מתקיימים הקורסים הללו בבני ברק ואף באלעד - מזור תחת הדרכת אנשי העבודה ומר"צ. במיוחד נהנים המארגנים לגייס נשים חרדיות שמזמן נפלטו מהמסגרת החרדית, משום שזו הבטן הרכה של היהדות, כי הנשים הדתיות והחרדיות הן אלה הנושאות באחריות לכשרות, לטהרת המשפחה ולחינוך הטהור. צורת עבודת הגורמים האנטי דתיים הללו היא כדרך היוונים שהפעילו את המתייוונים נגד היהדות בימי בית שני, אבל עם תוספת. אנשי השמאל משכנעים את הנושרים הללו להמשיך להיות לבושים כחרדים כדי שהשפעת הכפירה והזדון ימשיכו.
גם גב' זכייה בר שלום היא מזמן מחוץ למחנה התורה ולציווי החכמים, למרות שאביה היה הגר"ע
עובדיה יוסף. לאחר מותו של הגר"ע יוסף היא בצעה מספר מעללים שהוציאו אותה מחוץ לגדר ההלכה ולדרך התורה. כך למשל היא הקימה "רשימת נשים" לעיריית אלעד ואח"כ החלה לשמש כיועצת לשר החינוך
שי פירון, מ"יש עתיד" האנטי דתית. גם ניהול מוסדותיה ה"אקדמאיים" הוא היום בניגוד לגדול הדור של הספרדים - הגאון הרב
שלום כהן ("יפתח בדורו כשמואל בדורו"), שהוציא פסק נגד יציאתן של נשים חרדיות ללמוד בהשכלה החילונית. עמידה בראש מוסד "אקדמאי" לנשים חרדיות היא - מבחינת הפסק של הגאון שלון כהן, בבחינת "חוטא ומחטיא". גם את הגב' בר שלום מנחים גורמים זרים לחברה החרדית, ובראשם ח"כ דליה לביא מ"יש עתיד" האנטי דתית, ואנשי אקדמיה אנטי חרדים אחרים.
וישנה גם גב' אסתי שושן שמה, שכפי שהיא מציגה את עצמה וכותבת מאמרי דעה הרי שכבר מזמן היא איננה יכולה להיות מוגדרת כ"חרדית". הגב' שושן מציגה את עצמה כ"אשת קולנוע חרדית", מושג שהוא מחוץ לתחום ולמחשבה היהודית - חרדית, ואף חילונים מחייכים כשהם קוראים את התואר הזה בצמוד ל"חרדיותה" של הגב'. אבל כמה שהגב' הזו הלכה רחוק מהאורתודוכסיה היהודית יעידו דבריה במאמר שפרסמה, ובו תבעה לבטל את המחיצה בבתי הכנסת, בין גברים ולנשים עד כדי ערבוב גמור, דבר שגם הקונסרבטיביים עוד לא הגיעו אליו. זכותה של גב' שושן להחזיק בדעותיה (וכך יאמר גם לגבי הנשים האחרות כמו צ'רנוביצקי, בר שלום וכו') אבל גב' שושן וחברותיה צריכות להפסיק להגדיר את עצמן "חרדיות",ואילו את המקום המשוריין שהן דורשות לעצמן בפרלמנט הישראלי, שתבקשנה בבקשה מהתנועה הרפורמית וממר"צ.