מעתה, נניח נא להיסטוריונים את התענוג לעסוק בשאלה על מה ולמה החליט ראש ממשלת ישראל להקדים את הבחירות. יש פוליטיקאים המנדבים את הגיגיהם הנחרצים בנושא זה עושים כן כחלק ממערכת הבחירות הניטשת כבר. הם משעממים. אפילו המיומנים שבהם אינם יכולים אלא לטעון שוב ושוב אותם שקי קש וגבבה על גב החמור. בכך הם גם מטעים אותו לחשוב כי מוליכים אותו לקלפי כדי להכריע דמוקרטית כביכול "מה היה", חלילה לא "מה יהיה". נדמה עליהם כי החמור נוח לו בכך. הרגילו אותו לשאת במשא, או לחיות רתום לאבן הרכב וללכת סחור סחור, לטחון עוד ועוד, ואמרו לו להרגיש מאושר על שהוא עושה שירות לציבור. עד שיפתח ה' את פי האתון והיא תאמר מה היא חושבת על מה שחושבים עליה, אין מנוס אלא לשמוע לאותם פוליטיקאים. אין להם מושג איך הולכים לבחירות על "מה יהיה".
לא בממשלות ישראל ולא באופוזיציות המתחלפות שלה, ישבו מדינאים ודנו ולו דיון אסטרטגי אחד, הציעו חלופות, קיבלו החלטות, קבעו מדיניות. ההחלטה האסטרטגית האחת הגדולה שנתקבלה בתוכנו הייתה להכריז על הקמת המדינה, לקרוא לה "מדינת ישראל", קרי מדינת עם ישראל, להקים אותה הלכה למעשה כמדינה דמוקרטית יהודית המגנה- בצבאה על אוכלוסייה, ובמשפט ודיני צדק - על ערכיה. מאז הכל טקטיקה. במעומעם, ברקע, יש מדברים על "תפיסת הביטחון של ישראל", אבל אין בנמצא מי שזוכר מתי נערך דיון אסטרטגי, לא טקטי, על תפיסת הביטחון הזאת בעולם גיאופוליטי משתנה בקצב מסחרר.
אין מי שזוכר מתי נתקיים תהליך מסודר של בירור אסטרטגי על פיו נקבעת מדיניות החוץ של ישראל, תפיסתה החברתית כלכלית, עמדתה בשאלות של דת ומדינה, יחסה לתופעת הפונדמטליזם הזוחל מתוך כל הדתות לתוך העולם המחולן ומציע אמונה ודאית במקום ספקנות המלווה בהכרח את הקדמה המדעית, את המודרנה, את התפוצצות דל ההגשמה העצמית. אין מי שזוכר, כי אפילו טובי בנינו אינן יכולים לזכור מה שלא היה. הנה כי כן אין, לא יכול להיות שיהיה.
מי זוכר מתי התקיים דיון אסטרטגי בנושא היהודי - ערבי בישראל? מה צריך לקרות בדיון כזה הוא לנסות לשרטט את העתיד כפי שהוא אנוס יהיה לעצב את עצמו על-פי מה שעושים בהווה. זה מסובך. יוצאים לדרך מתחנת הבעיות של היום. לא מחליטים מה לעשות מידית. עולים על פס של חלופה אחת ונוסעים עד לעתיד ורואים שם מה המצב בתחנה האחרונה של המסילה הנדונה. טוב. רצוי. נסבל. רע. אסון. אסור. חוזרים לתחנה של היום ומחליטים שם על-פי המחר לבחון פס יציאה אחר, וכך עד שנמנים וגומרים כי הדרך שנבחרה היא המבטיחה ביותר, או לאוהבי דימויי מהמרים, היא הדרך שיש בה את ההימור הקיומי הקטן ביותר האפשרי.
לא היה דיון כזה. כל הדיונים שהיו היו טקטיים. האסטרטגיה המובילה היחידה הייתה התגובה. הנושא של ערביי ישראל, שאזרחותם ישראלית וזהותם פלשתינית, של ערביי הגדה שאין להם אזרחות לבד מהיותם נתינים של הממשל הצבאי הישראלי וזהותם היא פלשתינית, של האיסלאמיזציה של הזהות הזאת, של זיקתה לתהליכי הרדיקליזאציה בעולם הערבי שהפלשתינים הם חלק אינטגראלי שלה, לאן כל זה הולך, לא נדון. המדיניות נתגבשה על-פי מחזור בלתי נלאה של תגובות לאירועים אלה או אחרים. בצל שיח שהכניס את הכל לחלופות בין שלום לביטחון, ועכשיו בין ציונים לשמאלנים, בין מאמינים לבין נהנתנים, בין זקופי קומה לבין בעלי שידרה שנוטה לקרוס תחת כובד משקל נשמתה, הלכה השאלה הגדולה של איך ייראה העתיד של ישראל על-פי מעשינו היום והפכה לשאלה שהשואל אותה הוא דפטיסט, פוסט ציוני, גלותי ועוד ועוד. "מה היה" הסעיר מספיק את הרוחות מכדי שיתעסקו גם בשאלה של "מה יהיה", העלולה להביא חלילה לבחינת חלופות ולהפוך את הבחינה הזאת ללגיטימית.
...והזמן לא עמד מלכת. לטוב ולמוטב, העולם כולו איננו מה שהיה. שינויים שהוא מתקשה לנהל אותם מתרחשים ומעמידים אותו בפני אתגרי משילות שאין להם אח ורע בהיסטוריה. ישראל היא במערבולת לא רק מפני הייחוד של בעיותיה היא אלא מפני שהיא חלק מן העולם שבמערבולת. ההיסטוריה עלולה לפסוח עליה אם לא תבחן בחינה מדוקדקת ואחראית מה עליה לעשות כדי להבטיח את קיומה בעולם. על זה, בין אם הלכו לבחירות מתוך קונספירציה, או איוולת, או עורמה רעה, על זה יש עכשיו, אם רצינו או אם לא, בחירות. אם תרצו - אלה תהיינה בחירות שהיו ותיגמרנה במה שהיה ותהיינה שוב, אבל במציאות קודרת יותר ויותר. אם תרצו - אלה תהיינה בחירות על לאן הולכת ישראל. בחירות על "מה יהיה". וזה רציני מאוד. בהרבה יותר רציני מאשר הסלוגנים המעליבים בנמיכותם של "רק לא ביבי" או "היפה והחנון".
....וצריך לזכור. צריך לחוש. יש משב רוח של רצינות באוויר. משהו משתנה גם באלקטורט הישראלי. גורלו לוחץ עליו. גופו מרתיע. הוא לא שקט. הוא מאוים כי הבלתי נמנע נראה לו קרוב מאוד לפתח. הריאליטי לא עונה עוד על צרכיו. הוא מתחיל להבין את השפה של הראלייה. הוא ל רוצה עוד שיטעינו על גבו גבבה וקש. הסוקרים מספקים את הסחורה הישנה. לא בטוח כי הם צדים את הרוחות החדשות שמתחילות לישוב. הבחירות האלה לא רק צריכות להיות גורליות. אולי גם תהיינה.... לו הייתי סוקר הייתי שואל את עצמי איך משנים את כל הפרדיגמות של הדיגום ומתחילים לדגום על-פי מה שבאמת רוחש בוחש כבר באוויר.
