להחליף לא רק את בוז'ילבני

ההליכה המשותפת לבחירות, שעליה הכריזו יו"ר מפלגת העבודה בוזי הרצוג ויו"ר התנועה ציפי לבני, הינה צעד תמוה שבו מפלגה ותיקה ושורשית כמו מפלגת העבודה - אשר הייתה בעבר הרחוק שמאל אחראי ושפוי - התקפלה ונכנעה מול הסחטנות של מנהיגת השמאל הקיצוני, שהצליחה לכפות את רצונה באמצעות אקדח לא טעון. מעשה זה צריך לשמש תמרור אזהרה מול עיני כל הרוצים מדינה יהודית ודמוקרטית ונאמנה לחזון הציוני, שיש לפעול בדחיפות למניעת הסכנה של שלטון השמאל והשמאל הקיצוני. לבני, שאמנם ישבה בממשלת נתניהו עד שהודחה ממנה - מאוחר מדי, יש לומר - הקפידה להציג בעת כהונתה מדיניות אנטי דמוקרטית, המתעלמת מקביעת הבוחרים בבחירות הקודמות, שהעניקו לה 6 מנדטים בלבד - יותר מדי, יש לומר - ומסדרי מינהל תקין ועבודה תקינה של ממשלה נבחרת, תוך שהיא מתרועעת עם האויב, בניגוד למדיניות הממשלה, יש להזכיר, ותוך שהיא זוממת טרנספר גזעני של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם. בוז'י הרצוג הנסחט ניהל עם לבני מתן ומתן כושל, איפסן את האגו שלו, נכנע לאגו המנופח שלה, ופסל את עצמו מלהיות חלופה לראש הממשלה המכהן. הרוטציה שעליה הכריזו השניים, אם, חלילה, יש לומר, תיבחר רשימתם להרכיב את הממשלה הבאה, עוררה אכזבה בקרב רבים מפעילי מפלגת העבודה שנדחקו במורד הרשימה כדי לפנות מקום למשוריינים של לבני. היא גם עוררה ספק כבד בלבם שמא מועמדם לראשות הממשלה אינו מתאים לתפקיד הרם והמחייב. הן בפעם הראשונה שבה ניהל בוזי הרצוג מו"מ הוא הוכיח שאין בכוחו לנהל מו"מ, כלומר פסל את עצמו. ומול מי? מול מי שבעצמה אינה יודעת לנהל מו"מ. שאלו את עמיתיה במוקטעה. על כן, יש להתמקד במהות: איחוד כוחות בימין האחראי, במטרה לבלום את השמאל הקיצוני בהנהגת צמד הגימנזיסטים המנותקים, הזוג המוזר בוז'ילבני. הרצוג ולבני התאחדו תחת השם הזמני "המחנה הציוני", בשעה שהם מייצגים את המכנה המשותף הנמוך ביותר ואת הנכונות למעשים שאינם יהודיים ואינם דמוקרטיים ואינם ציוניים, שלמראיהם מחמוד עבאס ומרעיו מחככים ידיהם בהנאה. "צדיקים" מלאכתם נעשית בידי אווילים. כדי לבלום את הסכנה וכדי להשיב את מדינת ישראל למסלול הציוני, על הימין האחראי להבטיח לאזרחי ישראל באופן מפורש יותר שינוי, שאינו כרוך רק במניעת השתלטותו של הצמד בוזילבני, אלא בשידוד מערכות רעיוני ובהשתחררות מן השקר ושטיפת המוח של "פתרון שתי המדינות". לא רק את בוזילבני יש לבלום אלא את סדר העדיפויות האנטי-לאומי שקבע, שאליו הוא מנסה לגרור את ישראל. על נתניהו ובנט להבטיח לבוחריהם להפסיק את ההקפאה הגזענית של ההתיישבות ואת העברות הכספים המפליגות לאויב - כמו, למשל, חשמל חינם; לתקן את גלי החקיקה הפוגעים, בגיבוי מערכת משפט שיכורת-כוח, באיזון בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית; ולחפש דרך לשלום שאינה מבוססת על העיקרון השגוי של הקמת מדינה לאויב בארץ ישראל המערבית, או על נטיותיהם האובדניות של בוז'ילבני. כל עוד אין דרך כזאת יש לעסוק בחיזוק הציונות וההתיישבות. נתניהו ובנט צריכים גם לפעול לתיקון העוול ההיסטורי שגרמו ממשלות ישראל לדורותיהן, כאשר ויתרו על הקשר בין חובות וזכויות של אזרחים במדינת ישראל, יהודים וערבים כאחד. רק כך יוכיחו כי פניהם לשינוי אמיתי ולא להמשך ביצוע מדיניותו ההרפתקנית והאובדנית של השמאל על-ידי ממשלות ימניות כביכול.