אני לא מנסה להתנבא, אלא מגדירה בכותרת את משאלתי, בשמי ובשם רבים אחרים שמאסו. ראש הממשלה בנימין נתניהו - כאשר פיטר את שר האוצר ושרת המשפטים בטענה, שלא הוכחה, שהם "הכינו לו פוטש", קבע במו פיו ובהחלטה אישית את סופה של הממשלה הכושלת שכיהנה בראשותו 20 חודשים. עמיתי באתר News1, מרק בריל, איש ליכוד ותיק, הודיע ברשימה שכתב באתר זה (8.12.14) כי הוא, איש ליכוד מאז ומעולם, מכריז קבל עם ועדה שלא יצביע עוד לליכוד, כל עוד ביבי עומד בראש מפלגה זו. רשימה מרשימה זו, קצרה ולעניין, שהביעה בין השאר סלידה מ"בחירות מיותרות", השאירה רבים פעורי-פה. איפה נשמע דבר כזה שאנשי ליכוד נאמנים יכריזו על מהפך ברמה כזו? גם אני נשארתי פעורת-פה משהבנתי שאני ומרק בריל חושבים אותו הדבר.

גילוי נאות

זו ההזדמנות לספר שאני כותבת באתר זה מאז חודש מאי 2009; בממוצע 100 טורים בשנה, שחלקם הגדול עסק ב"אקטואליה" וכללו ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה בתחומי תפקידו - נושא שעסקו בו חלק מעמיתיי בעיתונות. ראיתי איך צומחת, מיום ליום, עולה כפורחת - תרבות השקר בפוליטיקה, וגולשת משם אל יחסי אנוש בכל משרד ממשלתי, בכנסת, ברחוב, בכביש, בעסקים, בבנקים וביחסי איש ורעהו. לא שמדינת ישראל הייתה מושלמת אי-פעם, אבל תרבות השקר גאתה ממש מהכיסא המרכזי של בעל הבית - הלא הוא ראש הממשלה. הטור האישי שלי, שהופיע כאמור מזה ארבע וחצי שנים, עסק כל פעם באספקט שלילי אחר בתפקודו של ראש הממשלה ובתוצאות החמורות שהתנהלותו גורמת לאזרחים. חשתי מים ליום את אפסותם של האזרחים חסרי הזכויות, בעוד ראש הממשלה מנהל "חצר" מפוארת ברמת חיים עילית, בבזבוז כספי ציבור ללא רסן שלועג לעולם כולו - הכל על חשבון האזרחים המושפלים. רוב הזמן הייתי שק חבטות לטוקבקיסטים נזעמים ב-News1, אלה מהצד הימני של המפה, אשר השתלחו בי על בסיס אישי. חלקם חתמו בשמם המלא, כמוני, ואחרים מצאו להם כינויים שונים במהלך החודשים הארוכים בארבע וחצי השנים האחרונות. גם כמה מחבריי האישיים "דורשי טובתי", נשים וגברים, העירו לי פעמים רבות כי "די כבר לכתוב על ביבי, זה הפך אצלך לאובססיה". לא עלה בדעתי להפסיק לכתוב את מה שראו עיניי, כל עוד האיש ממשיך, קדנציה אחר קדנציה, לשכוח את כללי המוסר, הדמוקרטיה והמשטר התקין, והופך את ישראל למדינה ענייה, עצובה, פגומה ושנואה על-ידי ממשלות, אזרחים ומובילי דעת-קהל בעולם. מתוך סך המהלכים הבלתי תקינים, האזנתי באוזניים כלות למחמאות השקריות בעליל שהעניקו לעצמם ביבי ויובל שטייניץ שר האוצר. במהלך כל הקדנציה השנייה (2013-2009), השמיע שופרו של ראש הממשלה, שר האוצר, יחד עם ראש הממשלה, הודעות משתחצנות שאמרו כך: "ישראל היא היחידה שאינה מושפעת מהמשבר הכלכלי העולמי. שלא כמו ספרד, יוון, פורטוגל וכולי, אצלנו אין אבטלה, יש צמיחה ואין משבר. הממשלה בישראל מנהלת את המדינה ניהול כלכלי שאין דוגמתו ואין משלו בעולם"... בקדנציה השלישית, שהחלה במאי 2013, התברר מהר מאוד כי החוב הלאומי מגיע לסכום אדיר של 40 מיליארד שקל, אותו משלמים כולנו עכשיו במיסים הדבוקים לכל הוצאה מהוצאות כל אזרח על דלק, מזון, מוצרי צריכה, חשמל, תחבורה, חינוך, בריאות ומה לא? המיסים שאמורים לסגור את החוב הזה, הפכו את רמת החיים של רוב אזרחי ישראל לעלובה מאין כמוה, תוך פערי שכר ורמה עצומים בין בעלי הממון השכירים המורמים מעם במשרדי הממשלה ובחברות הציבוריות. לפתע הפכנו לעם עני שרמת החינוך, הבריאות והרווחה שלו בתחתית הסולם של מדינות המערב המפותחות (OECD). מקומנו במדד השחיתות העולמי עלה לאחד המקומות הראשונים. חודש אחרי חודש, גדל הפער בין אנשי ההון המקורבים לשלטון והאזרחים ה"רגילים". ממרומי כיסא ראש הממשלה זכה האזרח בתחושה שקיימת ה"חונטה", שחוגגת על חשבוננו בניצוחו של הקודקוד הראשי המנצח על מקהלת השחיתות והעוולות.