אמנת החמאס פורסמה בשנת 1988 והיא בתוקף עד היום. מדובר במסמך המפרט את האידיאולוגיה של התנועה ובין היתר את היחס למדינת ישראל וליהודים והדרך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
היחס לישראל הבא לידי ביטוי באמנה הוא בלתי מתפשר, המוסלמים נדרשים לצאת ל"מלחמת קודש"(ג'האד) כדי להשיב את ארץ ישראל ל"בעליה" המוסלמים ויש בה הסתה פרועה נגד היהודים. הם מוצגים כאחראים כמעט לכל אירוע היסטורי שלילי בעולם, החל מהמהפכה הצרפתית ועד הקמת ארגון האומות המאוחדות.
היהודים מכונים באמנה "נאצים" ו "סוחרי מלחמות" והמוסלמים מחויבים לרדוף אותם ולהורגם.
בעקבות מבצע "צוק איתן" ונפילת שלטון תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, נקלעה תנועת חמאס למצוקה פנימית, אזורית ובין לאומית. בתנועה החל תהליך פנימי של חשבון נפש ובין היתר העלה סגן יו"ר הלשכה המדינית, ד"ר
מוסא אבו-מרזוק את האפשרות למשא-ומתן ישיר עם ישראל לאור הדיונים במצרים בין משלחת ישראל למשלחת פלשתינית משותפת על יישום הסכם הפסקת האש ברצועת עזה.
אחד ממנהיגי התנועה ברצועת עזה, השיח' אחמד יוסף, כתב נייר עמדה העוסק במצבה של תנועת חמאס לאחר מבצע "צוק איתן" ועל הצורך לעשות דיון מחודש בדרך שבה מתנהלת התנועה לאור השינויים המקומיים, הערביים והבינלאומיים.
השיח' יוסף הציע, בין היתר, להקפיא את הפעילות הצבאית של חמאס לתקופה של עד חמש שנים, להמשיך את הדיון על אפשרות למשא-ומתן ישיר עם ישראל בהמשך להצהרותיו של ד"ר מוסא אבו מרזוק ולבחון את האפשרות לשנות את אמנת חמאס, במיוחד את הסעיפים הנתפסים כ "אנטישמיים" ומנוצלים על-ידי ישראל כדי לפגוע בבעיה הפלשתינית.
תנועת חמאס שדרגה את המעמד שלה מאז ניצחונה בבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית ב2006 ולאחר שהשתלטה על רצועת עזה הפכה לתנועה אזורית אך עדיין נשארה נאמנה לתנועת האם שלה ולאידיאולוגיה שלה דהיינו לתנועת "האחים המוסלמים" העולמית.
מאז ועד היום ניהלה תנועת חמאס שלוש מערכות צבאיות גדולות נגד ישראל ואף התערבה בעניינים הפנימיים במצרים לטובתו של הנשיא המודח מחמד מורסי, היא גם הייתה מעורבת בפיגועי טרור נגד הצבא המצרי בשיתוף עם ארגון "אנצאר בית אלמקדס" המזוהה עם ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש).
ד"ר מרוואן אבו עאמר, חוקר וראש אגף העיתונות באוניברסיטת "אלאומה" בעזה, סבור כי בחינה מחדש של האמנה אין פירושה שחמאס תוותר על עקרונותיה וכי מדובר בתופעה טבעית נוכח ההתפתחויות המדיניות, הצבאיות והביטחוניות.
נראה כי הנימה האנטישמית באמנה והשימוש שעושה בכך ישראל מפריעה מאוד למנהיגי חמאס, ולכן מציע ד"ר עאמר להכניס שינוי באמנה ברוח דברים שאמר ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של התנועה, דהיינו "המאבק שלנו באויב איננו בגלל שהם יהודים אלא בגלל שהם כובשים את אדמתנו".
לדעתם של בכירים בחמאס, אש"פ לא הרוויח שום מהלך בינלאומי מהותי לטובת הבעיה הפלשתינית כתוצאה מהשינוי שעשה
יאסר ערפאת באמנה הפלשתינית כדי לרצות את נשיא ארה"ב
ביל קלינטון. לפיכך, הם מתנגדים לכל שינוי.
אברהים אלמדהון, ראש מרכז "אלמסתקבל" למחקרים סבור כי כל שינוי ייצור מצב של מבוכה ובלבול בקרב קהל תומכי חמאס ויתפרש כוויתור בפני הלחצים הישראלים והבינלאומיים גם אם השינוי לא יהיה מהותי.
לדבריו הקהילה הבינלאומית לא תתרצה אלא אם יהיה שינוי בליבה של החשיבה החמאסית, דהיינו גינוי של המאבק המזויין וקבלת עיקרון פתרון שתי המדינות, כל הכנסת שינוי ברוח הזו תגרום לזעזועים.
אלמדהון מציע לפרסם מסמך מרכזי חדש, בנוסף על האמנה, שיכלול סעיפים ברורים ויתאים לשינויים שהיו בזירה הפלשתינית ויקבע את האסטרטגיה של חמאס לחמש או עשר השנים הקרובות.
כדאי לקרוא היטב דברים שאמר ח'אלד יו"ר הלשכה המדינית של חמאס בראיון מיוחד לביטאון התנועה "אלרסאלה" ב14 בדצמבר לרגל יום השנה ה-27 להקמת התנועה:
"חמאס לא תעשה ויתורים בראיה שלה ובתוכניות המדיניות שלה באופן שיפגע בעקרונות הלאומיים שלנו ובזכויות עמנו. אין שינוי בתוכנית שלנו להילחם באויב, לשחרר את המקומות הקדושים ולהגשים את הפרויקט הלאומי הפלשתיני, להיכנס למאבק עם האויב בשורה לאומית מאוחדת תוך הסתייעות בעומק הערבי והאיסלאמי וגיוס התמיכה ההומניטרית. העקרונות שלנו לא ישתנו.
המדיניות תשתנה אבל לא העקרונות והזכויות, חמאס תתנהל באופן מדיני מפוכח תוך מדיניות של "תן וקח". זה דבר טבעי, זוהי טקטיקה, אך מה שחשוב הוא שזוהי הדרך שלנו להגיע אל מטרותינו שלא ישתנו.."
נראה כי בשלב הזה ההתנגדות בתוך תנועת חמאס לשינוי האמנה היא חזקה וההנהגה הקיצונית היא שמכתיבה את הקו הזה למרות המצוקה הקשה שבה נתונה כעת התנועה.
הזרם הקיצוני בתוך חמאס מאמין שמדובר במצוקה זמנית, התנאים הקשים ישתנו ומצבה של התנועה ישתפר מבלי שתאלץ לשנות את האמנה.
