קולות אמריקנים נשמעים מרחבי אירופה - שר החוץ האמריקני מסתובב שם בערי הבירה, ואני שומע מילים שלא שמעתי מעולם. דווקא בימים של ראש ההמשלה נתניהו המושמץ בעיתונות (בעיקר העיתונות החד-צדדית), לכאורה שנוא נפשו של הנשיא האמריקני ולכאורה שנוא נפשו של מזכיר המדינה האמריקני, אומרים האמריקנים לערבים, לישראל ולעולם כולו - "אנחנו לא הולכים לאבד את ההכרה". ההכרה בפלשתינים לא תהיה לעולם על חשבון הטלת ספק כלשהו בהכרה במדינת היהודים - היא מדינת ישאל וככל שהפלשתינים מבקשים לקבל הכרה עליהם להכיר באותה נשימה מדינת ישראל כמדינה יהודית, מדינת היהודים.
ברב תמימותו, וחוסר הבנתו,
יאיר לפיד אינו
זקוק להכרה הזו, כך הוא הצהיר, והנשיא אובמה עומד על רגל אחורית, ועמדתו הנחרצת היא שללא הכרה במדינה יהודית אין הכרה במדינה פלשתינית, ולא רק שאין הכרה אלא אין תהליך שיביא בסופו של דבר להכרה.
בגישת הממשל האמריקני, אין כאן שמץ של ציונות, הם לא עושים לנו טובה, ודאי לא עושים טובה לראש הממשלה ה"פרובלמטי" נתניהו, הם משרתים את האינטרסים של ארצות הברית, ושל כל העולם החופשי אשר ישראל היא חלק משמעותי בו, הם מבינים מה נכון ומה טוב לדמוקרטיה שלהם ולכל הדמוקרטיות בעולם, מה שלפיד לא הבין מעולם, לא מבין כעת וכנראה גם לא יבין לעולם.
יש צורך במו"מ יש צורך בתיאומים ביטחוניים, ניתן להתפשר בפינות באופן שאינו מסכן את ביטחוננו, אך ללא הכרה אין הכרה, זה מאוד פשוט, מאוד ברור, וחבל מאוד שהציבור בוחר במנהיגים אשר הכלל הפשוט הזה לא מקובל עליהם או אשר לא נותנים לו חשיבות מתוך עיוורון מוחלט לסביבה בה אנו חיים.
מחיר המילקי הוא חשוב, ודאי חשובה יכולת הצעירים להגיע לדיור, אך על-מנת לקנות את המילקי או הדירה אנו חייבים קודם כל לחיות, ועל-מנת לחיות במדינתנו, מדינת היהודים, מחובתנו להבטיח שכל פתרון חלקי או מלא לסכסוך, מלווה בהכרה הדדית, לא הכרה חד-צדדית, אלא כאמור הדדית.
חיינו התחדשו כאן בהצהרה "הצהרת בלפור" (ואף אם הצהרת בלפור הייתה פרט שולי בהיסטוריה, זה מה שנצרב זיכרון, וזה מה שמעיד על חשיבותן של הצהרות) ואסור לנו תת כוח פוליטי לגורמים המעודדים בפועל את ביטולה של הצהרת בלפור באמצעות הצהרה אחרת שאינה מכירה במדינת ישראל כמדינת היהודים.
