ישראל מידרדרת לעוני ואדישות

דוח טאוב-2014 מלמד כי רבע מאוכלוסיית ישראל עניים (מהם 21% ילדים),יותר ממחצית משקי הבית במגזר הערבי והחרדי מוגדרים כעניים, חמישית מהאוכלוסייה נאלצת לוותר על רכישת חלק ממזונם כתוצאה מקשיים כלכליים ועוד ממצאים קשים בהשוואה ביחס למדינות המערב. הגורמים למצב זה הם רבים החל שיעור השתתפות נמוך בתעסוקה במגזר הערבי והחרדי וכלה בריכוזיות בשווקים הפיננסים (בנקים, חברות אשראי) ובענפי המזון, הרכב, הנמלים, האנרגיה היוצרים כשלי שוק בדמות מונופולים העושים כבתוך שלהם בכלכלת המדינה. הפרטות בניצוחו של נתניהו היו אבל התחרות לא גדלה, לפעמים הפוך. העושר תועל לקבוצה קטנה של עשירים כקורח שקנו נכסים ממשלתיים ויצרו סביבם מעגלי מנהלים מרופדים עם פערי שכר עצומים מול עובדיהם. רשת הביטחון הנהוגה במדינות סוציאל דמוקרטיות בה המגזר העסקי ממוסה באופן גבוה יותר על-מנת לאפשר צמצום פערים, עבדה בישראל באופן הפוך. כשל ממשלתי חמור בנושא גביית מיסים איפשר על-פי דוח טאוב התפתחות של כלכלה שחורה ענקית של עבודה "בשחור" וכך קיבלנו גרעון תקציבי ומחסור בשירותים ציבוריים. לפי דוח טאוב העשירון העליון של החברות, על-פי הכנסה, משלם מס חברות בשיעור 6.8% - פחות ממחצית ממה שמשלם העשירות התחתון של העסקים הקטנים - 17.6%. אנשי מעמד הביניים "הלא מקושרים" משלמים יותר מבחינת מיסוי ומקבלים פחות. מעמדות "חדשים" של עובדים עניים ושקופים נוצרים בישראל. על-מנת לחפות על חוסר היעילות של גופים מונופוליים דוגמת הבנקים, ומערכות שהן בגדר פרות קדושות כמו מערכת הביטחון ומפעלי האנרגיה, תוך דילים בין ועדים - הסתדרות - טייקונים השולטים בתאגידים אלו, נוצר מעגל קסמים כלכלי מרושע. מי שנהנה מהעושר הוא קבוצה מצומצמת של בעלי הון ושכבת מנהלים שמתפקדת בשווקים לא תחרותיים ובאמצעות חיבורי הון שלטון ומייצרת מחסומי כניסה למתחרים. חבית השומן המטפטף ושיטת בחירות דפוקה תיאוריית חבית השומן המטפטף שטוענת כי כשיש שגשוג לעשירים זה מטפטף ומחלחל כלכלית לשאר המעמדות פשטה את הרגל. השומן נשאר למעלה, הרקמה החברתית מתפוררת והמדינה עובדת עבור העשירון העליון. המצב חייב את הממשלה להקים את ועדת הריכוזיות, לנסות לבטל בעלויות צולבות ורפורמות נוספות. אבל כאן נכנסת שיטת הבחירות היחסית הקלוקלת שלנו. זו יצרה מיבנה קואליציוני בלתי אפשרי, בה גם אם יש תוכניות לשיפור אין משילות אמיתית. הממשלה לא שורדת קדנציה והרבה פחות מכך. בזמן שצריך לפתור ולייצר תוכניות שמצמצמות פערים ומשלבות מגזרים בעבודה, שיווק קרקעות והורדת מחירי הדיור עוסקים בהישרדות פוליטית, מניפולציות ובמקסום האינטרס הפוליטי על חשבון האינטרס הציבורי. קיבלנו לא רק קפיטליזם של מקורבים, אלא גם פוליטיקאים שמשתקים אחד את חברו. שני תנאים אפשריים ישנם לפתרון:

• שינוי שיטת הבחירות ל3-4 מפלגות שמייצגות גושים מרכזיים בלבד.

• רפורמה כלכלית חברתית שבמסגרתה יתבצע שילוב חרדים וערבים בתעסוקה, כולל אפליה מתקנת, ובשלב ראשון גם תמריצים למעסיקים שיקלטו ויעסיקו אותם.

השאלה האם יש בקרבנו מנהיג עם תודעה מוסרית של צדק חלוקתי שיהיה מוכן להוביל מהלכים ולהתמודד עם קבוצות הכוח החזקות שינסו לטרפד כל שינוי כזה? בעיה קשה כי מנהיגנו עסוקים תמיד באיום האירני או בחמאס לפני איכות חיינו הכלכלית.