פרסום הקלטות השיחות בין
שולה זקן ל
אהוד אולמרט מחדד ביתר שאת את השאלה, מדוע לא הוגש עדיין כתב אישום נגד אולמרט על הדחת עד.
סעיף 246 לחוק העונשין קובע: "(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו - מאסר שבע שנים. (ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א), בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו - מאסר תשע שנים".
הקלטות שפורסמו ועדותה של זקן מלמדות, כי אולמרט ביצע לכאורה עבירה זו הן במשפט בירושלים והן במשפט
הולילנד. במשפט בפרשות ראשונטורס וטלנסקי השיג אולמרט לזקן מימון להגנתה (אגב: זקן רימתה אותו; היה לה מימון, והיא השתמשה בכספים שקיבלה ממנו לצרכים אחרים), וזקן נמנעה מלהעיד - מה שסייע מאוד לאולמרט לצאת זכאי. במשפט הולילנד ניסה אולמרט לשכנע את זקן שלא להגיע להסדר טיעון, ואם כן - אזי שלא למסור גירסה שתפליל אותו.
מסתערים עם רימוני עשן
לגבי המשפט בירושלים טוענת ההגנה (בדיון המחודש בפרשת טלנסקי), כי ההחלטה שלא להעיד הייתה של זקן ועו"ד
מיכה פטמן, וכי אולמרט סייע לה במסגרת היחסים הקרובים ששררו ביניהם במשך עשרות שנים. הבעיה היא, שאולמרט עצמו לא עולה על דוכן העדים כדי לומר זאת, וגם פטמן לא זומן בידי ההגנה כדי לשפוך אור על הנסיבות בהן החליטה זקן שלא להעיד.
לגבי משפט הולילנד טרם נשמעה גירסה סדורה של ההגנה, אם כי בתגובתה לפרסום ההקלטות (יום ה', 18.12.14) היא טענה, שמדובר במניפולציה מצידה של זקן. זה מזכיר מאוד את הקו שננקט, כמה שעות קודם לכן, בפרשת טלנסקי: הרבה טענות מסביב לנושא (האם היו עוד שיחות, כיצד נקבע שהן לא עברו בישול, מה היו המניעים של זקן ועוד) ושום התמודדות עם תוכן הדברים. או כפי שהגדיר זאת מקור בפרקליטות: "הם מסתערים על הגבעה עם רימוני עשן, כי אין להם נפצים ברימונים".
על פני הדברים, בידי המדינה יש אקדח מעשן שאין טוב ממנו: החשוד נשמע מבצע את העבירה. ולא פעם אחת, אלא כמה וכמה פעמים. ולא בלהט הרגע, אלא בשיחות ארוכות. ולא מתוך לחץ וכעס, אלא בצורה סדורה ומתוכננת. ולפיכך, כלשון הגמרא "הדרא קושיא לדוכתא" - חזרה השאלה למקומה: מדוע אין כתב אישום?
בעיית חלקו של תל-צור
לשאלה זו יש כמה תשובות אפשריות. האחת: הפרקליטות מחכה לראות מה יאמר בית המשפט המחוזי בירושלים על האמינות של זקן והקלטות. זה לא יקח עוד הרבה זמן; השופטים הבהירו, ששמיעת ההוכחות והסיכומים תסתיים ב-11.1.15. סביר להניח שפסק הדין יינתן כחודש לאחר מכן. אבל בכל מקרה התיק יחזור לבית המשפט העליון, ושם לא ניתן לדעת כמה זמן יידרש למתן פסק דין סופי.
התשובה השנייה: המדינה מתלבטת לגבי חלקו של עו"ד
נבות תל-צור. זו אכן בעיה קשה. בהקלטה שפורסמה, נשמע תל-צור מנסה לשכנע את זקן שלא לחתום על ההסדר, אבל זה יכול להיות גם ייעוץ משפטי לגיטימי לחלוטין. זכותו של תל-צור לחשוב שההסדר לא טוב לזקן; ולא בטוח שזו הייתה דעתו במלואה, כי ההקלטה לא פורסמה במלואה. זקן ידעה היטב שתל-צור ייצג בעבר את אולמרט, שהוא אשר הציע לו לפנות אליו; ומאוחר יותר נפגש תל-צור בצורה גלויה ומסודרת עם עורכי דינה של זקן.
הבעיה כאן גדולה עוד יותר מאשר הנושא הנקודתי. היכן עובר הקו הדק בין ייעוץ לגיטימי וחיוני שנותן עורך דין, לבין הדחה או שיבוש? הרי זכותו של כל אדם להיוועץ בכל עורך דין, וחובתו המקצועית של עורך הדין היא להביע את דעתו בצורה גלויה ומלאה. תאמרו: זה לא תופס במקום בו יש
ניגוד עניינים. אך כאמור זקן ידעה היטב למי היא פונה, ולכן אין כאן ניגוד עניינים. ומעבר לכל, תל-צור הוא סניגור בכיר, המוכר ביושרו ונהנה מאהדה רבה גם בפרקליטות.
אלא שההתלבטות הזאת, ככל שהיא קיימת, אינה צריכה למנוע הגשת כתב אישום נגד אולמרט. ראשית, אם המדינה אינה סבורה שיש לה סיכוי סביר להרשיע את תל-צור - חובתה לסגור את התיק. שנית, היא יכולה להעמיד לדין את אולמרט ולהשעות את הטיפול בעניינו של תל-צור עד להכרעה בעניין אולמרט; משפט כזה לא צריך להיות ארוך, משום שאין יותר מדי ראיות ועדים.
זו אינה רדיפה
התשובה השלישית: המדינה לא רוצה להיראות כמי שרודפת את אולמרט. גם נימוק זה אינו משכנע. כאמור, לכאורה נדמה שאולמרט נתפס על חם מבצע עבירה חמורה מאוד (זכרו את העונש המירבי: תשע שנות מאסר - שנתיים יותר מאשר על עדות שקר ורק שנה פחות מאשר על שוחד). הוא עשה זאת בעיצומם של שני משפטים שהתנהלו נגדו, במטרה ברורה לשבש אותם. קשה לראות איך מי שעושה כאלו מעשים, יכול לטעון שהעמדתו לדין מהווה רדיפה.
יהיה מי שיטען: נכון, אבל זה לא הצליח לו - עובדה שבסופו של יום זקן גם העידה בפרשת טלנסקי וגם עשתה הסדר בפרשת הולילנד. אז קודם כל, למשך זמן לא קצר זה כן הצליח לו. שנית, העבירה בוצעה - והשאלה עד כמה הושגה המטרה, יכולה אולי להיות רלוונטית במשהו לעניין העונש. תארו לעצמכם, לשם ההדגמה בלבד כמובן, שנאשם תוקף בצורה פיזית את השופט, אך השופט לא נפגע; אם מישהו יאמר שהעמדתו לדין מהווה רדיפה?
השורה התחתונה: יש מקום להגיש כבר כעת כתב אישום נגד אולמרט על הדחה בעדות. מערכת המשפט חייבת להגן על עצמה מפני מי שמנסים לשבש את מהלכה התקין, ולא לחינם קבע המחוקק עונש כה חמור על עבירה זו. זוהי גם הזדמנות מצוינת להעביר לציבור כולו את המסר, לפיו משפט צדק הוא עקרון-על ולא יינקה מי שינסה לפגוע בו.