ישראל במידה רבה הפסידה בקרב התעמולה נגד הערבים. למעלה מ-40 אחוז מן האירופים מאמינים בתיאוריית הקונספירציה שלפיה ישראל שואפת להשמיד את הפלשתינים. זאת, בעוד שבמציאות, האוכלוסייה הפלשתינית דווקא גדלה מאוד. יתר על כן, העימות הפלשתיני-ישראלי מוצג לעיתים קרובות באופן אבסורדי כאיום הגדול ביותר על שלום העולם.
בעוד שהפליליות הפלשתינית דומה לזו של מדינות מוסלמיות אחרות, מתעלמים ממנה אנשי תקשורת רבים, פוליטיקאים ואחרים או מטייחים אותה. ברחבי העולם, בין אם בעולם המוסלמי או מחוצה לו, אנשים נטבחים, חלקם אף בידי ממשלות. אלא שהממשל האמריקני והאיחוד האירופי לעיתים קרובות אינם אומרים דבר על רציחות המוניות כאלה. לעומת זאת, הם מקפידים לפרסם באדיקות גינויים על בתים שבונה ישראל מעבר לקו הירוק, כאילו אלה מסכנים את העולם. זו עוד אחת ההצלחות של התעמולה הערבית.
לפי "הליגה נגד השמצה", מספר האנטישמים בעולם עולה על מיליארד בני אדם. תעמולת השטנה האנטי-ישראלית והאנטישמית שמקורה בחלקים גדולים בעולם המוסלמי אינה יודעת גבול.
מדובר בהתפתחות מסוכנת ביותר.
ישראל היא מדינה קטנה ויש לה אויבים רבים. הישרדותה מותנית בכך שתהיה חכמה מהם.
סוכנות אנטי-תעמולתית מרכזית השאלה היא אפוא מדוע התעמולה של ישראל נמצאת בתת-תפקוד כזה? התשובה האסטרטגית לכך היא פשוטה. ישראל מצוייה במלחמה טוטלית שיש לה מספר פנים. אחד מהם הוא הפן הצבאי. למטרה זו יש לישראל כלי יעיל - צה"ל. הוא אחראי לכל שדה הקרב הצבאי ומחדש שיטות להתמודדות עם איומים עתידיים.
פן נוסף הוא מלחמת המודיעין. על-מנת להילחם מלחמה זו, לישראל יש שלוש סוכנויות מיומנות: המוסד, שירות הביטחון ואמ"ן. מלחמת הסייבר גם היא הפכה לשדה קרב עיקרי, וישראל משקיעה רבות בהפיכת עצמה למובילה עולמית בתחום.
אלא שעל-מנת להילחם במרכיב הרביעי של המלחמה הכוללת, למרבה הפלא אין לישראל שום כלי אפקטיבי. אין שום ארגון ממשלתי או שאינו ממשלתי המפקח על כל מערכת התעמולה. יש אומנם גופים ממשלתיים ובלתי ממשלתיים אחדים וכן מספר משתתפים אחרים במערכה זו, אך נעשית מעט מאוד עבודת תיאום ביניהם. יתר על כן, יש נושאים במלחמת התעמולה נגד ישראל שכמעט אינם זוכים להתייחסות.
במהלך העשורים הקודמים התרחב תפקידם של דיפלומטים וכיום הוא כולל גם הסברה. מצפים מהדיפלומטים שלנו לא רק לשמור על קשרים עם רשויות השלטון בארצות שבהם הם משרתים, אלא גם לתקשר עם האוכלוסייה שלהן ולהשפיע עליה לאמץ גישה חיובית כלפי ישראל. למטרה זו פותחו כלים מגוונים.
לעתים קרובות נשמעת הטענה כי על ישראל להיות יותר אפקטיבית בשדה הדיפלומטיה. זה אומנם נכון, מפני שלאנשים רבים בחו"ל אין גישה עויינת מובנית כלפי ישראל. הם פשוט אינם יודעים את העובדות. אך להילחם במלחמת התעמולה המתנהלת נגדנו זהו עניין שונה לחלוטין שבו אין מתמודדים עם בורות אלא עם יריבים.
העוינות כלפי ישראל באה הן מצד ממשלות והן מצד גורמים אחרים במדינות המוסלמיות, מוסלמים בעולם הערבי, פוליטיקאים של מדינות רבות, ארגונים בלתי ממשלתיים, אקדמאים, ארגוני עובדים, מנהיגי כנסיות - בעיקר ליברליים - מגוון של מפלגות סוציאליסטיות מערביות, השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני וכן הלאה. גם התקשורת החברתית משמשת זירה להפצת תעמולת-שנאה.
ובמלחמת התעמולה דיפלומטים הם ממש בלתי יעילים. או אם להתבטא בבוטות, הם אומנו לומר שיורד גשם כשיורקים בפניהם.
הדרך היחידה להילחם נגד מלחמת התעמולה היא להקים גוף מרכזי, בדומה לזה הקיים בצבא, במודיעין או במלחמת הסייבר: סוכנות שתפקח על כל שדה המערכה שעליה יהיה להתמקד בשלושה תחומים: מחקר, ניטור ומבצעים.
ענף המחקר - יכסה מספר תחומים. יהיה עליו לבדוק בפירוט כיצד עובדת כל מערכת התעמולה האנטי-ישראלית. מחקר זה יכלול ניתוח של מוטיבים מרכזיים של דמוניזציה שמהם נובעות מתקפות עיקרות, חקר הקטגוריות העיקריות של המתקיפים, הקשרים ביניהם, האמצעים להפצת השנאה וכן הלאה.
כדי שישראל תוכל להיות אפקטיבית בחשיפת יריביה הרבים במלחמת התעמולה ובמלחמה בהם, עליה לדעת עליהם, ובאופן מאורגן, הרבה יותר משהיא יודעת עליהם כעת. מלוא ההיקף והמורכבות של ההשמצות ומנגנון השנאה המופעלים נגד ישראל למעשה אינם ידועים, ויש ליצור גם מסד נתונים של כל המידע שנאסף. פיתוח ההבנה של ההסתה האנטי-ישראלית המובנית והבלתי מובנית וכיצד היא משתנה חייב להיות תהליך מתמשך.
ניטור ההתפתחויות השוטפות - יהיה התפקיד השני של הסוכנות נגד התעמולה.
על ניטור כזה להיות מופקד בידי מומחים שיתמקצעו בתחומים שונים. חלקם יעקבו אחרי התפתחויות בארצות ספציפיות. אחרים יתמחו בקטגוריות מיוחדות, כמו ממשלות מוסלמיות, מוסלמים בעולם המערבי, פוליטיקאים, אקדמאים וכולי. קבוצת ניטור שלישית תעקוב אחר אופנים ספציפיים של הסתה אנטי-ישראלית כמו תנועת החרם, מניעת השקעות והעיצומים, האשמות שווא, הפעלת סטנדרט כפול, שוויון מוסרי שקרי, הפיכת ישראל לשעיר לעזאזל ועיוותים נוספים.
ואילו
הענף המבצעי של סוכנות כזאת יהיה מופקד על פיתוח שיטות יעילות יותר של מלחמה נגד מערכת התעמולה כמו גם נגד האנטישמיות. הענף יחליט אלו פעילויות הוא ייטול על עצמו לבצע ואלו להטיל על אחרים כמו גופי שלטון אחרים, על גופים בלתי ממשלתיים בארץ ובחו"ל ואף על אנשים פרטיים.
הצלחתה של סוכנות ישראלית מרכזית נגד תעמולה תהיה תלוייה הן באיכות אנשי הצוות שלה והן בתקציבים שיעמדו לרשותה. באומדן גס, מדובר ב-200 עד 250 מיליון דולר בשנה. לו הייתה ישראל מתחילה להילחם בתעמולת השנאה כבר בשנות ה-1980 המוקדמות, ניתן היה למנוע הרבה מן הנזק שנגרם מאז.
לא קשה להשתכנע בצורך שבהקמת גוף ישראלי מרכזי למלחמה בתעמולת השנאה. אך ייסודו של גוף כזה תלוי ברצונה המדיני של הממשלה ליצור, עשרות שנים מאוחר מדי, את הסוכנות שלא ניתן להפריז בנחיצותה ובחשיבותה, ולצייד אותה בתקציבים הדרושים.
