את בנימין זאב הרצל, הנחשב לאבי הציונות המדינית, זוכרים כולם כמי שחזה את הקמתה של מדינה יהודית זמן ממושך לפני שהוקמה. לעומת זאת מודעים רק מעטים לעובדה שגם מנהיג ציוני אחר, ודווקא מהצד השני של המתרס הרעיוני, חזה אותה עוד בטרם מותו, בתקופת השואה, ואפילו בארץ ישראל עצמה.
ההיסטוריון גד נחשון, בניו-יורק, שחקר לפני ולפנים את משנתו של אבי הציונות הרוויזיוניסטית, מבקש להסיר כאן, אחת ולתמיד, מיתוסים שליליים על אודות ז'בוטינסקי, שמשום מה השתרשו בקרב רבים מאיתנו. מיתוסים אלה מייחסים לז'בוטינסקי את היותו פאשיסט, מיליטריסט וגזען אחד, אלא שלדברי נחשון - לא מינה ולא מקצתה.
הליברל המובהק במחקרו המקיף קובע נחשון כי ההפך הגמור הוא הנכון. לדבריו התגלה ז'בוטינסקי דווקא כליברל מובהק, לפחות בכל הקשור ליחסים ההדדיים בין מדינה יהודית לעתיד לבין יחסיה לאוכלוסייה הערבית בה. כדי לפתור את המחלוקת שצפה בין שני העמים - הוא דגל דווקא בדו-שיח ביניהם ליד שולחן הדיונים, ושלל מכל וכל שימוש באלימות. בתוך כך הוא התנגד, למשל, לטרנספר-ערבים, שאותו מעודדים כיום לא מעטים ממי שמתיימרים להיות תלמידיו של ז'בוטינסקי.
ממחקרו של נחשון מסתבר, כי כבר עם עליית הצורר הנאצי, אדולף היטלר, לשלטון בגרמניה, חזה ז'בוטינסקי את עלייתם של המוני פליטים יהודיים לארץ ישראל, בכורח המציאות שנכפתה עליהם. ובאשר למדינה יהודית עתידית, האמין ז'בוטינסקי כי זו אמורה לקלוט אל קרבה ערבים ולהעניק להם תנאים של שוויון.
חזון במועד בכך, קובע נחשון, שלל ז'בוטינסקי מכל וכל את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, ועם זאת הוא עמד על הצורך בנקיטת עמדה תקיפה מצד המדינה היהודית העתידית כלפי הערבים על זכותה להתקיים ככזו, מבלי לוותר על שטחים לטובתם, באשר יש להם כבר מספר לא קטן של מדינות משלהם.
כך או אחרת, נחשון משוכנע כי אילו הייתה מתרחשת תחיית מתים עכשווית - היה, מן הסתם, זאב ז'בוטינסקי מופתע לגלות עד כמה שהצליח לחזות במועד את פני המציאות של היום.
