הסוגיה הדמוגרפית הפכה בישראל לנושא השנוי במחלוקת מהותית. בעיני רבים היא הפכה לשוט מאיים ולנורת אזהרה מפני הצפוי לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם לא תפעל להיפרדות מהירה מהפלשתינים. לעומתם, יש מי שחולקים על תחושת הבהילות ומצביעים על מגמות ונתונים דמוגרפיים מתונים הרבה יותר. לדבריהם, מגמות ונתונים אלה מצביעים על רוב יהודי שיישמר, ואף יגדל, הן במדינת ישראל הריבונית והן בשטח ארץ ישראל המערבית כולה, ובוודאי אם מתייחסים לארץ ישראל המערבית ללא רצועת עזה.
בשנת 2013 פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר מעודכן ומקיף המוביל למסקנות שונות מהמסקנות המוצגות על-ידי חוקרי ותומכי הגישה המחמירה (פרופ' סרג'יו דה-להפרגולה ופרופ' ארנון סופר).
המכון לאסטרטגיה ציונית מצביע על מספר פלשתינים בשטחי הרש"פ הנמוך בכ-1.3-0.7 מיליון מהמספר המוצג בגישה המחמירה ובנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית (עליהם נשענת הגישה המחמירה). נתוני המכון מצביעים על רוב יהודי בארץ ישראל המערבית, ועל רוב יהודי משמעותי יותר הצפוי בטווח זמן של שני עשורים, בעיקר במקרה של הוצאת רצועת עזה מהמשוואה.
המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית מראה כי למרות התחזיות המדברות על אסון דמוגרפי, האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל גדלה משמעותית במהלך 120 השנים האחרונות. לפי המחקר, בשנת 2012 הגיע כלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית ל-10,755,000 נפש (להבדיל מ-12 מיליון לפי דהלהפרגולה), כולל אוכלוסייה יהודית מורחבת בת 6,332,900 (גם יהודים מכוח חוק השבות ולא לפי ההלכה וחסרי-דת המזדהים כחלק מהעם היהודי), 4,109,000 מוסלמים (2,726,000 ברצועת זעה וביו"ש), 181,000 נוצרים (52,000 ברצועת עזה וביו"ש) וכ-132,000 דרוזים. שיעור האוכלוסייה היהודית המורחבת הוא, לפי מחקר זה, 59.14% מכלל האוכלוסייה בארץ ישראל המערבית (66% רוב יהודי בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש).
חוקרי המכון מצביעים על מגמת ירידה בגידול השנתי של האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל המערבית ועל ירידה דרסטית יותר הצפויה החל מ-2030. את הירידה בגידול השנתי ובשיעור הילודה הערביים הם מייחסים לשיפור ברמת ההשכלה, להתרחבות מגמת העיור והמודרניזציה, להגירה של צעירים ערביים לחו"ל ולהזדקנות האוכלוסייה הערבית, המובילה לגידול בשיעורי התמותה הטבעית. המשך מגמה זו, לצד מגמת הגידול בריבוי הטבעי של היהודים בישראל, מובילים את החוקרים למסקנה כי צפוי שוויון בשיעורי הריבוי הטבעי של הערבים והיהודים....
הערכות ברוח דומה ניתן למצוא גם אצל יורם אטינגר וד"רגיא בכור המזהירים מפני תפיסות דמוגרפיות שגויות. לטענת אטינגר, 'הניפוח' של מספר הפלשתינים ביו"ש ובעזה הוא תגובה פלשתינית לגל העלייה (מברה"מ). לדעתו, תגובה זו נועדה להחדיר מורך לב בקרב ביהודים והנהגת המדינה. המספרים המנופחים הם בחזקת 'אינתיפאדה אזרחית' (לדברי ראש הלמ"ס הפלשתינית בראיון מ-11 לדצמבר 1997
לניו-יורק טיימס).
אטינגר גם מזכיר מספר הערכות דמוגרפיות מוטעות בעבר: קריאת הממסד הדמוגרפי לרה"מ אשכול בשנת 1967 לסגת מיו"ש פן יהפכו היהודים למיעוט ב-1987; אזהרת פרופ' ארנון סופר באוגוסט 1988 מפני רוב ערבי ב-2008; הערכות פרופ' סופר ופרופ' דהלהפרגולה כי
אין סיכוי לגל עלייה מברה"מ (ועוד). אטינגר מסכם בקביעה כי 'הטענה שהיהודים נידונו להפוך למיעוט מערבית לירדן, ושיש לוותר על גאוגרפיה כדי להציל את הדמוגרפיה, מהווה טעות דרמטית או הטעיה שערורייתית'.
בחודש דצמבר 2013 הציג יורם אטינגר את ממצאי מחקר דמוגרפי מקיף המחזקים את המגמות עליהן הצביע בעבר ואת ממצאי המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית. שלושת הממצאים הבולטים של המחקר המקיף הם:
- . מספר ערביי יו"ש ורצועת עזה הוא 3.1 מיליון ולא 4.4 מיליון (כטענת הלמ"ס הפלשתינית);
- מספר ערביי יו"ש הוא 1.7 מיליון ולא 2.7 מיליון (כטענת הלמ"ס הפלשתינית);
- בארץ ישראל המערבית (ללא רצועת עזה) יש רוב יהודי מוצק של 66%, הנהנה מרוח גבית בשל המגמות הדמוגרפיות המסתמנות (שיעורי פריון ומאזני הגירה)....
הלמ"ס הפלשתינית התעלמה במשך שנים ארוכות מהגירה שלילית פלשתינית וציינה נתוני הגירה חיוביים בלתי מציאותיים של 50,000 נפש לשנה. בפועל, יש נתונים המוכיחים הגירה פלשתינית שלילית בסדר גודל של יותר מ-20,000 איש בשנה. דיווחי הפטירות של הלמ"ס הפלשתינית נמוכים בהרבה מהסביר בכל קנה מידה דמוגרפי. זוהי נורמה מוכרת בקרב הפלשתינים, בין היתר בשל הרצון להמשיך ולקבל תמיכת ארגונים בינלאומיים, הניתנת על בסיס מספר הנפשות במשפחה.
בירושלים מתגוררים יותר מ-300,000 ערבים נושאי תעודת זהות ישראלית. הם נספרים פעמיים - הן ע"י הלמ"ס הישראלית והן ע"י הלמ"ס הפלשתינית. זה גם המצב לגבי הפלשתינים שהפכו לאזרחי, או תושבי, ישראל בגין איחוד משפחות.
