על משחקי נדמה לי בבחירות

אילו לסבתא היו גלגלים - זה כרגע השעשועון של עורכי החדשות בעיתונים. בהיעדר עניין ציבורי במתרחש ובשאינו מתרחש במפלגות השונות נעשה מאמץ גדול ליצר חדשות וזאת, בין היתר, באמצעות סקרים של מה היה קורה אילו. אילו כחלון היה רץ עם לפיד, אילו ישי עם אריאל, ליברמן עם כחלון ועוד כהנה וכהנה. מעולם לא היה קשר בין הפרסומים הללו לבין תוצאות הבחירות. דוגמה בולטת היא הקמת מפלגת 4 מועמדים לראש ממשלה היא מפלגת המרכז (יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק ז"ל, דן מרידור ורוני מילוא). במה היה קורה אילו הם זכו בכ-16 מנדטים. בבחירות בקושי ב-6 מנדטים. בעיקרון בתקופת בחירות כדאי לקורא המתעניין להוגיע עוד במעט את מוחו ולחשוב מי מרוויח ומי מפסיד מידיעה מסוימת. למשל בידיעות על סיכוי איחוד כחלון- לפיד. מי נמצא בירידה ורוצה להתאחד ומי חושב שהוא בעליה ואינו מתלהב. בעונת הרכבת הרשימות לכנסת צצים ועולים שמות שהקשר בינם לבין היותם מייצגי ציבור מקרי בלבד. לעומת זאת תמיד עולה החשד שהשמות המתפרסמים וזוכים פתאום לחשיפה הם של בכירים שכנראה החזיקו בידיהם מידע שעניין עיתונאים ובתפקידיהם הקודמים גם ידעו למי לספקו (או להדליפו). עתה בא מועד פירעון החוב. התשלום מתבצע ברוחב לב. מדוע פקיד/ה כזה/ו או אחר/ת הופך/ת לאישיות שממש חייבים לראותה בכנסת נעלה מבינתי. פעם זכור לי שמפלגות עשו מאמצים גדולים לגייס לשורותיהן מייצגי ציבור. חברי ועדי הורים שפועלים בהתנדבות למען עתיד הילדים (בעשיה ולא בסיסמת בחירות), ראשי ארגוני עובדים הדואגים לעובדיהם כל השנה, עובדים סוציאליים המודעים למצוקות ומורים המכירים נפש תלמידיהם ובעיות מערכת החינוך .לצידן של אלו תובלו הרשימות השונות גם בסופרים ואנשי רוח שמייצגים תפיסות וערכים וקציני צה"ל בכירים שסיימו שירותם אבל בעלי גישה מדינית ברורה וידועה ומאמינים במצע חברתי ברור ומוגדר. לא פלא הוא כי בעבר הצטיינה הכנסת באיכות דיוניה ולא מעט מהנאומים במליאה היו לנכסי צאן ברזל ערכיים. הציניות גם היא לדאבוני שלטת. רק מגיע חג החנוכה וכולם רצים להצטלם מדליקים נרות. איש לא מעלה בדעתו (גם לא היועצים שכולם אסטרטגים) לשגר לתקשורת תמונה אמיתית, מהלב של נבחר ציבור מדליק נרות חנוכה בבית. עם המשפחה. אנחנו, בישראל, עדיין מאמינים בערך המשפחה. מה רע בלהצטלם (אם כל כך רוצים להציג תמונה) הדלקת נרות כקובל ברוב בתי ישראל. הילד או הנכד מחזיק בנר. בת הזוג שרה מעוז צור ורחמנא ליצלן לראות מועמד לכנסת יושב על הרצפה ומשחק בסביבון עם ילדיו. מדוע חשוב לחפש פצועים/חולים או חיילים כדי להדליק עימם נרות חנוכה. כן, אני בעד לכבדם. אבל בלי מצלמות עדיף. והערה לידיעת המועמדים/ות בפוטנציה: צילום בעיתון בהדלקת נר חנוכה לא הביא מעולם ולו קול אחד בקלפי. זכרו ידידי המועמדים כי בעלי זכות הבחירה הם בני אנוש כמוכם. אם אתם לא תשנו הצבעה בקלפי בגלל הדלקת נרות גם על האזרח הצגה מעושה כזו לא תשפיע. אם תציגו תמונה אוטנטית של הדלקת נרות בבית לפחות יחשבו שאתם אנושיים. ומילה אחרונה לתזכורת: רק לפני מספר חודשים רוב מנהיגי ישראל (הפורמליים) דהרו לקיבוץ נחל עוז להצטלם בגן הילדים אחרי מותו (רציחתו) של ילד קטן שהתחנך בגן- דניאל טרגרמן שמו. מי לא היה שם והרבה להג מול המצלמות. עכשיו כאשר השקט חזר לאזור (לצערי באופן זמני) חיפשתי בעיתונות צילום של לפחות צדיק אחד בסדום. מנהיג אחד שהלך לבקר בגן. לשוחח עם הילדים. לקרוא להם סיפור. חיפשתי ולא מצאתי: הלוואי ויתברר לי כי הבעיה היא שהתקשורת לא פרסמה. אני חושש שלא זו הסיבה.