נשים לרגע בצד את כל הפיקנטריה שבבחירות: מי מתייחד, מי מתפלג, מי יפה וממי נמאס. נדבר בקצרה על התכלס, העל המהות: מה מציעים לנו המתמודדים? בפעם הקודמת ניסינו ללכת על יופי וכושר הדיבור. כפי שנוכחנו לדעת, זה לא עבד, הכנסת לא החזיקה מעמד אפילו שנתיים. כהונת הכנסת הייתה קצרה מזיכרונו של הבוחר הישראלי (הידוע כדבר הקצר ביותר בעולם).
בואו הפעם נתייחס ברצינות לתפקידנו כריבון הבוחר את משרתיו. למשל, ננסה לברר, מה מציעה לנו שרת המשפטים היוצאת והמועמדת לראשות ה
ממשלה ברוטציה
ציפי לבני. הרי זה לא מספיק שהיא קוראת לנו להצביע נגד איש מסוים. מה מסע הבחירות שלה? מה בעיניה - הבעיה, איזה פתרון היא מביאה? מה היא מתכוונת לקדם בכנסת הבאה? למה לי לתת לה את הקול שלי?
יש לציין שלבני היא בכלל חידה גדולה. בשנים האחרונות היא בנתה את עצמה כפוליטיקאית על הנושא המדיני. תחת כל עץ רענן (לפני שבוע שמעתי "תחת כל מיקרופון רענן" - ביטוי עוד יותר מקסים) היא הבטיחה להגיע להסכם עם אבו-מאזן. טענה בתוקף שהיא יודעת איך לעשות זאת, רק תנו לה סמכויות. לפני שש שנים היא סירבה להיכנס לקואליציה כי לא הייתה בטוחה שנתניהו יאפשר לה לנהל משא-ומתן עם הפלשתינים.
לבחירות הקודמות היא הלכה עם אג'נדה מדינית מובהקת, שוב הבטיחה להביא שלום. ונכנסה לקואליציה בתנאי שהיא תהיה הממונה על המשא-ומתן. ופתאום היא התחילה לריב עם ראש הממשלה בגלל "חוק הלאום" ובסופו של דבר הביאה לפירוקה של הקואליציה. הופתעתי מאוד. למה? היא ביקשה מהבוחר תמיכה על כרטיס אחר: התהליך המדיני. מה פתאום היא מפוצצת הכול? מה עם הדבר שהיה עד כה ציפור הנפש שלה? למה בלי התרעה מוקדמת היא משנה את היעד העיקרי, מקריבה את היקר לה עבור משהו שבפירוש יכול לחכות? במערכת הבחירות היא לא חרתה על דגלה להיאבק על זכויות המיעוטים בישראל. חשבה שזה מובן מעליו? בסדר. שתביא הסכם שלום - ועל גל ההערצה תבטל גם איזה חוק שבעיניה נראה מיותר. למה אחרי שנים של אמונה עיוורת כי חזות הכול - הינו משא-ומתן עם הפלשתינים, לבני ירדה מהנושא וקפצה על סוס אחר: הגנה על זכויות המיעוטים? נושא כשלעצמו חשוב ומכובד - אבל היא לא ביקשה מנדטים למפלגתה הטריה תחת דגל זה! אולי הייתה מקבלת יותר קולות.
גם בלעדיה קיים מספר רב של גורמים השומרים על זכויות המיעוטים בארץ - אירופה, שעוקבת בשבע עיניים אחרי כל חוק שמחוקקים בכנסת ישראל, יש את האו"ם, מועצת הביטחון, מזכיר המדינה קרי, שלא לדבר על הצדיקים בג"ץ, מר"צ, גל"צ ושאר התקשורת המקומית, שעולה על כוחו של כל גורם אחר. הרי לבני שכנעה אותנו שאין מלבדה מי שיכול להביא קץ לסכסוך בן מאה השנים!
למה היא לא השיגה הסכם? לא היו לך מספיק סמכויות? חבל היה קצר מדי? למה זה הפריע לה? הרי פגשה את אבו מאזן בלונדון בניגוד לרצונו של נתניהו. (אגב - בנקודה זאת אני בעדה. במקומה הייתי מתנהג בדיוק כמוה. אבל קחו בחשבון שיש חוק: הצלחת - צל"ש, פישלת - טר"ש). למה לא הביאה לממשלה טיוטת ההסכם ההגיוני ומבטיח את בטחונה של ישראל, הסכם אותו מוכן לחתום הצד השני? חששה, שהממשלה לא תאשר אותו? אז מה? יש כנסת, יש העם בסופו של דבר. עם טיוטה כזאת הייתה הולכת לבחירות ומקבלת ראשות הממשלה בלי בוז'י ובלי להחליף מפלגה.
לפני כמה ימים אני סוף-סוף קיבלתי תשובה לשאלתי. ב-16 בדצמבר 2014 בראיון ל
רן בנימיני ברשת ב' היא אמרה: (אני מצטט): " הפלשתינים קיבלו החלטה ללכת לעולם במקום לנהל מו"מ ... אבו-מאזן קיבל החלטה מוטעית גם עבורו גם עבור כל מי שרוצה כאן שתי מדינות, הוא החליט לא לקבל את ההצעה האמריקנית שהוצעה לו, הוא החליט ללכת לקהילה בינלאומית כי שם הוא לא משלם מחירים פוליטיים, כול הסכם שמשמעות שלו גם ביטחון לישראל, גם גושים, בוודאי ירושלים. יש כאן גם פשרה פלשתינית. הוא כנראה לא רוצה".
בוקר טוב אליהו! כמה זמן לקח לה להגיע למסקנה הזאת! היא בלבלה לנו את המוח, טעתה בעצמה - והטעתה אחרים. כל כך הרבה פעמים אמרו לה: הפלשתינים לא רוצים משא-ומתן. אפילו אני ידעתי את האמת, כתבתי על זה בעבר לא פעם. ניחא טעתה והבינה באיחור גדול. היא מספרת שטעתה - אבל לא מכה על החטא, לא מתנצלת.
מה עושה מי שהטעה את העם במשך שנים? מודה ועוזב ירוחם. מה עושה ציפי לבני? באותה הנשימה היא מכריזה ששוב היא יודעת טוב מכולם מה יש לעשות; שוב מבקשת מנדט ולא מסתפקת בפחות מראשות הממשלה (ולו ברוטציה). בשיחה עם רן בנימיני היא מבטיחה לפעול בהתאם לעמדה של הפלשתינים - לעבוד מול אירופה וארצות הברית. יש לה תוכניות אחרות שלא לוקחות בחשבון את אבו-מאזן ואת הפלשתינים. לא נתניהו, לא ליברמן, לא לפיד - היא ורק היא יודעת מה לעשות ואיך. אבל למה שנאמין לה גם הפעם? ואם היא שוב טועה?
למען ההגינות יש לציין כי התנהגות מסוג זה מאפיינת לא רק אותה.
יאיר לפיד ביקש וקיבל מנדט - הרבה מנדטים - בהבטחה לפתור בעיות כלכליות. גם הוא שבר את הכלים על אותו חוק הלאום ועל בניית בהתנחלויות. יאיר קיבל שיחה מאראלה ממפעל הפיס: "זכית ב-19 מנדטים!" הוא קיבל פיקוד על האוצר. כל הקלפים בידיו - תעשה מה שהבטחת לבוחרים שלך - ובקדנציה הבאה אתה תכנס לבית ראש הממשלה על הסוס הלבן כמנצח אולטימטיבי. לא - העם יישא אותו על ידיו לבית ראש הממשלה. אתה מסכן כל זה בגלל הדברים שבכלל לא נוגעים לתחום שלך? זכויות המיעוטים מדאיגים אותך? בניה בהתנחלויות? למה חתרת תחת ראש הממשלה? מה, הפעם תבקש מנדטים על אג'נדה אנטי התנחלויות ובעד מיעוטים?...
אבל נחזור לציפי לבני. באותו הראיון רון בנימיני ניסה לחלץ ממנה הצטערות על המילים הגסות שהטיחה בראש הממשלה
בנימין נתניהו בערוץ 2. לבני לא מוכנה לדבר על הנושא. רן מתעקש - לבני נוזפת בו: יש נושאים יותר חשובים מאשר דברים שנאמרו במסגרת תוכנית סאטירה. איזה נושאים? לבני מסבירה: "יש בארץ הסתה לאלימות, עם זה צריך להתמודד"...
רן בנימיני הסתפק בתשובה, אך דעתי לא נוחה. לפני שאשלשל את הפתק שלי לקלפי אני רוצה לשאול את אבירת הסובלנות, את הלוחמת הגדולה באלימות בחברה הישראלית: האם כינויים "אימפוטנט", "אפס", "זבל", קללות בערבית שכוונו כלפי ראש הממשלה - הם תרומה הולמת של שרת המשפטים זה לא מכבר למלחמה באלימות בחברה?...
