ההתפתחויות הדרמטיות במשק הגז הטבעי נוגעות אומנם ישירות בכסף הגדול המתגלגל סביבו אבל לא פחות הן מלמדות אותנו כיצד מתנהלים כל הגורמים הקשורים בדבר, הממשלה, היזמים ובתווך הציבור באמצעות נציגיו בכנסת והתקשורת.
בתוך כל הסערה רצוי להבהיר מספר ערכים יסודיים על-מנת להקל על הבנת על מי ועל מה כל המהומה: ראשית, זמן רב נשמעת בציבור הטענה כי משק הגז במתכונתו הנוכחית הוא בשליטת מונופול של חברות נובל אנרג'י האמריקנית ו
קבוצת דלק הישראלית. כלומר, לפי הגדרת המושג הם הגורם המגביל תחרות במשק זה וקובע את מחיר הגז שבשליטו.
מציאת הגז - זכייה בפיס אז הבה ניזכר: בעשור האחרון פעלו בחיפושי הגז והנפט בים התיכון שותפויות מוגבלות לא מעטות שגייסו הון בבורסה בת"א ברצותן לחקות את תגלית הגז הראשונה בים תטיס שהייתה עוד ב-1999 ובמיוחד את אלו בשדות תמר ולוויתן. אלא שכל השותפויות הללו לא גילו דבר ושרפו את כספי המשקיעים. רצה הגורל ורק המיזם של נובל אנרג'י וקבוצת דלק גילה את הגז ולא רק בשדה אחד אלא בשניים, כאמור, תמר ולוויתן. כלומר, בפועל המדינה אפשרה תחרות הוגנת בחיפושי הגז במעמקי הים אבל רק אחד הצליח להגיע למטרה המיוחלת. משל היה זה מפעל הפיס. לכן הגדרת המיזם הזה בתור מונופול במובנו הקלאסי היא קצת בעייתית. אם יש דוגמה למונופול אמיתי במדינת ישראל זו חברת חשמל שבמשך עשרות שנים מנעה כניסתם של מתחרים, אפילו קטנים, תנאי העבודה בה קבעו את תעריפי החשמל והמדינה שהיא בעלת השליטה בה לא עשתה הרבה כדי לשבור את המונופול הזה. הנה ממש אתמול החליטו עובדיה להשבית את החברה מעכשיו לעכשיו כפי שעשו מאות פעמים בעבר. כך מתנהל מונופול שאצבעו על השלטר.
הסוגיה השנייה הטעונה אחת ולתמיד הבהרה נוגעת ליזמים העומדים עתה בעין הסערה: כל החיצים מופנים כלפי
יצחק תשובה כי הוא משלנו והוא עשיר מאוד שרוצה להיות עוד יותר עשיר. בשל התנהלותו בעסקים המסועפים האחרים שלו הוא כנראה הרוויח זאת לא בלי סיבה. אבל בעניינינו צריך לומר ולהדגיש שוב ושוב כי תשובה לא גילה את הגז, לא את תמר ולא את לוויתן, למרות שכך מתארים אותו והוא אישית לא סותר זאת. בישראל אין בכלל את היכולות לבצע פרויקט כזה. אנשיו של תשובה מסכמים ומדווחים מה שנובל אנרג'י מעבירים להם משדות הים. העובדה כי במשך עשרות שנים לא חיפשו נפט או גז בים נעוצה הייתה בכך כי שום חברה מקצועית זרה לא הייתה מוכנה לבוא לכאן, בעיקר בשל החשש מהחרם הערבי. אילו נובל אנרג'י לא הייתה חוברת לתשובה וחברה אחרת לא הייתה באה במקומה, הגז היה ממשיך לשכון במעמקי הים כפי שעשה זאת במשך אלפי שנים. מכאן, שכאשר המתקפה מתנהלת מול קבוצת דלק הישראלית היריב הגדול יותר היא חברה אמריקנית שמחזיקה ברוב מניות המיזם ושבעלי מניותיה הם אמריקנים וכנראה זרים אחרים. בכל מאבק על עתיד המיזם צריך לשקול עובדה זו והשלכותיה.
שלישית, הממשלה הוכיחה, ולא בפעם הראשונה, כי סוף מעשה במחשבה תחילה איננה מסגולות היסוד שלה. במקרה שלנו, היא העניקה רישיונות חיפושים בים ברוחב לב - כמעט כל מחפשי הגז לא היו
קרובים ולא מצויים כלל בתחום חיפושי הנפט או הגז ורק רצו, כאמור, לחקות את ההצלחות של קודמיהם. כך אגב פועלת המדינה גם בחיפושי הנפט בתוככי ישראל. המדינה נתנה את ההזדמנות, ציבור המשקיעים לקח אותה, הקידוחים כשלו והכסף ירד לטמיון. מעגל קסמים אופייני מאד.
נחזור לעניינינו. לאחר התגליות הגדולות, הארץ צהלה ושמחה. הרי מדובר היה בתגליות הגדולות בעולם ומאות מיליארדי הדולרים סיפקו את הדלק לניפוח האגו הלאומי - לא נהיה יותר תלויים באחרים והמשק עומד לצרוך את הגז הזול והירוק במקום הנפט היקר והמזהם שאיננו ברשותנו ותמורתו משלמים כסף רב. וכיוון שמדובר בכמויות אדירות הרי שנפתח גם פתח ליצוא והדולרים יזרמו לקופת המדינה בזרם גדול.
הצרכן הטבעי והמיידי לפנטזיית הגז הזה, כמו לגז שהופק קודם בים תטיס, היא חברת החשמל אשר גודלה ושליטתה במשק משליכים על כל מגזרי המשק ועל כל אחד מתושביה. חברת החשמל היא כידוע חברה בבעלותה של ממשלת ישראל והדעת נותנת כי החוזה שחתמה עם חברות הגז היה כמובן על דעתה. אבל כפי שזה נראה עתה נציגיה לא התעמקו בו בכל האמור במחיר. עובדה שסוגיה זו עוררה ויכוח ציבורי שהביאה את הממונה על ההגבלים העסקיים לקבוע כי בלוויתן מתקיים הסדר כובל ולאחר משא-ומתן הסכים לפני כשנה שהמיזם ימכור את שני המאגרים הנלווים הקטנים: כריש ותנין. החברות הסכימו בשמחה לא מוסתרת כי שני המאגרים הגדולים באמת נותרו בידיהם.
אלא ששמחתם הייתה מוקדמת. בשבועות האחרונים התעורר ויכוח ער לגבי התבונה בהחלטה זו ובכלל לגבי המתרחש במיזם זה בכל האמור בצד הפיננסי. מצד אחד, למבקרים הייתה טענה כי המחיר שגובה המיזם מלקוחותיו, וחברת החשמל בראשן, איננו סביר ומעשיר מאוד את בעלי החברות ומצד שני, הממונה על ההגבלים העסקיים החליט לחזור בו מהחלטתו הקודמת והמליץ לפרק את המיזם כך שלא יחזיק ביחד בשני המאגרים הגדולים. העובדה כי נחתם כבר חוזה לאספקת גז לירדן ואולי נרקמות עסקות נוספות, איננה בתחום אחריותו ולא בתחום שיקוליו. זה שייך ליד אחרת של הממשלה...
מי אחראי למצב שנוצר? יש לנו שר אנרגיה שנוהג להשמיע קולו רק כאשר יש בשורות טובות המאפשרות לו גם להצטלם. באירוע שבו אנו דנים (כמו גם זיהום הנפט בשמורת עברונה) קולו נדם עד כה למרות שהוא בהחלט חייב לציבור הסבר כיצד ומדוע נתן משרדו יד לחוזה של חברת החשמל שעתה כולם קמים עליו. והממונה על ההגבלים העסקיים חייב תשובה מה גרם לו לבצע סיבוב פרסה.
אלא שכל הסבר שלו לא ישנה את התמונה הנשקפת היום מהמתרחש במשק הגז שלנו: שנים לאחר התגליות הגדולות הוא ממשיך עדיין להתנהל כמו ספינה בים גלי. מספר הלקוחות המקומיים הצורכים גז עדיין קטן ומספר הלקוחות בשווקים זרים עוד יותר קטן. כלומר, המוצר נמצא אומנם על המדף אבל תור הקונים קצר. ומי שצריך לפקח כי הסחר מכר יתנהל כמו שצריך נמנם על משמרתו.
דרוש - פיקוח ממשלתי על המחירים נראה כי הפתרון הטוב ביותר בנתוני הזמן הזה הוא להטיל פיקוח ממשלתי על מחירי הגז. טענת היזמים כי המחיר בארץ נמוך בהשוואה למחירו בשווקי המערב וכי פיקוח סופו לעוות את מחירי השוק האמיתיים איננה מתאימה למציאות הישראלית: זה נראה כמו צרת עשירים אבל נכון להיום, שני שדות הגז הקיימים גדולים על המשק הישראלי. לחברות הגז יש כמובן אינטרס להגדיל את מעגל לקוחותיהן.
ירידת מחיר הנפט איננה מעודדת את המעבר לשימוש בגז. לכן השיקול של החברות, גם אם לטווחי זמן קרובים, צריך להיות הגדלת מקורות ההכנסה שלהן ובכך לקרב את מועד פיתוח שדה לוויתן המיועד בעקרו לייצוא. הפיקוח נראה הפשרה ההוגנת ביותר במצב שנוצר גם אם במשק חפשי חס מלהזכיר מילה זו. אבל פיקוח מטבעו איננו לעד ודינו להשתנות בהתאם לנסיבות. אם יידחו החברות זאת קיימת להן האפשרות לוותר על אחד משני המאגרים ובכך להיענות ללחץ עליהן. האלטרנטיבה האחרת והאחרונה, שהצדדים ייפגשו בין כתלי בתי המשפט. אלא ששם זה עלול להימשך זמן ארוך, זה יעלה כסף רב ועד אז הכול ימתינו בחוסר מעש. לכן, להיות חכם במקרה זה עדיף מאוד על להיות צודק.
