לזכותה של תנועת מר"צ, שיש לה מצע מפורט המופיע גם באתר. הוא מנוסח בבהירות ובתמציתיות, אבל לא יוצר לכידות רעיונית הניתנת להגדרה ליברלית.
מבחינה כלכלית זה מובן כי מרצ מגדירה את עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית. אולם בהיותה מפלגה דמוקרטית חילונית, יש לצפות לתפיסת עולם בעלת מובהקות ליברלית יחסית למפלגות האחרות שהן מסורתיות, דתיות, חרדיות ורדיקליות.
תחת הכותרת, "דת ומדינה" מופיע במצע המפלגה משפט המתחיל במילים הבאות: "מרצ דוגלת בחופש דת ובחופש מדת", שזה בהחלט עקרון ליברלי. זכות האדם הדתי לקיים את פולחנו ללא כל הפרעה מצד המדינה או החברה, כמו גם זכות החילוני, והאתאיסט לנהוג ללא כפית הדת עליו. חשוב לציין שבהמשך הפסקה, לאחר פירוט כלל האוכלוסייה הזכאית לחופש זה, מצוין שזה יהיה "ברשות היחיד וברשות הרבים", כלומר גם במרחב הציבורי.
הפסקה הבאה הינה פסיקה חד-משמעית ליברלית: "מדינת ישראל היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה. חופש הדת והמצפון ושוויון הזכויות לכל אזרחי ישראל בלי הבדל דת, גזע, ומין, שהובטחו במגילת העצמאות, עולים בקנה אחד עם תפיסה נאורה של המורשת היהודית המבוססת על שוויון ערך האדם חופש הבחירה וחרות המחשבה". בפסקה זו נוספו: "חופש המצפון", "חופש הבחירה", וכן "חרות המחשבה". מדובר בזכויות פוליטיות אזרחיות ליברליות מובהקות.
יש לשים לב להיזדקקות למגילת העצמאות כעוגן לחופש הדת ושוויון הזכויות לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת גזע ומין. אולם באותה הכרזת עצמאות נכתב באותו חלק תחוקתיי: "אנו קוראים גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חדשים לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלק בבניין מדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". ניתן אולי לראות זאת כביטוי לתפיסה של "דמוקרטיה הסדרת" (לפי גישת ליפארט), אך גם ניתן לראות בכך משום ביטוי ללאומיות אזרחית, המחוזקת גם על-ידי המשפט "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת מין וגזע... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
אולם הבעייתיות שתתגלה בהמשך המסמך, אינה עולה מהפסקה הבאה שהיא במפורש ליברלית: "עיקרון חופש הדת, ובכלל זאת חופש מדת, מחייבים הפרדה של הדת מהפוליטיקה והפרדה של הדת מהמדינה".
יש לציין שקיימים מספר מודלים של יחסי דת ומדינה. קיים מודל של הפרדה בין דת למדינה מתוך עוינות המדינה לדת (צרפת), או מתוך רצון להגן על הדת (ארה"ב), או חיבור ברמה הסמלית אבל לא מבחינת האזרחים (בריטניה), או מתוך מתן אפשרות לאזרח לממן את הקהילה הדתית בה הוא חפץ (גרמניה), או מתוך קביעת המעמד ההיסטורי של הדת והיות רוב האוכלוסייה מזוהה עמה, אך תוך הפרדה פוליטית בין מיסוד הדת למדינה (פולין).
מיותר לציין שאין אף מודל כזה מתקיים בישראל של היום. כפי שאראה בהמשך, אין המצע של מרצ מוביל בהכרח לאחד מהמודלים הללו. בהמשך נקבע במצע בצדק (שהרי הפרדה בין דת למדינה מחייבת מעמד אחר של מוסדות הדת של המדינה) כי "מרצ תפעל לביטול המונופול של בתי הדין השרעיים על המוסלמים והמוסלמיות אזרחי ישראל, בכל תחומי המשפחה והאישות ותקבע כי ברירת המחדל בכל הליך משפטי בתחומים אלה תהיה בבית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים ישמשו כבורר, רק בהסכמת כל הצדדים". מהשורות הקודמות "מרצ תפעל לביטול המונופול הדתי אורתודוכסי המפלה לרעה נשים, יהודים חילוניים, ויהודים בעלי גישות דתיות פלורליסטיות ותבטיח את שוויון מעמדם של כל הזרמים הדתיים בכל תחומי החיים", עולה שינוי במעמד בתי הדין הרבניים של היהודים.
מצע מר"צ מבטא תפיסה רפובליקאית לכאורה בקבעו: "מרצ תפעל ליישומה והטמעתה של תוכנית הליבה בכל מוסדות הלימוד המוכרים, שאינם רשמיים במגזר החרדי ותעמוד על הדרישה שהמדינה תימנע ממתן תמיכות ממשלתיות למוסד חינוך במגזר החרדי, אשר אינו מקיים תכני ליבה במסגרת תוכנית הלימודים הנהוגה במסגרתו".
הליקוי בתפיסה זו שהיא תפיסה כלל יהודית ואינה כלל אזרחית, המחייבת בסיס רפובליקני משותף לכלל האוכלוסייה (היסטורית, הראשונים שדרשו תפיסה שכזו היו חברי התנועה הכנענית). לא ברור כיצד ניתן להגיע למדינה שבה יש "שוויון זכויות לכל אזרחי ישראל", מבלי סוציאליזציה של אזרחות רפובליקנית מסוימת ליצירת הטוב המשותף.
נישואים וגירושים בתחום זה מדובר ביוזמה אקטיבית התואמת תפיסת עולם ליברלית מובהקת "מרצ תפעל לתיקון אי-השוויון המובנה בדיני המשפחה בישראל, כולל לבני/ות זוג מאותו מין". ביטוי זה חוזר שוב באמירה המחייבת (שטרם מומשה עד היום, וספק אם תוכל להתממש במשטר קואליציוני של פשרות) - "הענקת זכות יסוד לכל אדם בישראל להתחתן על-פי בחירתו בנישואים אזרחיים או בנישואים דתיים (אורתודוכסים, קונסרבטיבים, או רפורמיים) ולקיים בית ומשפחה".
יש להעיר שהסיפא אינה ברורה. מה פירוש הענקת זכות יסוד להתחתן בנישואים דתיים קונסרבטיבים? או רפורמיים? כלומר, מה צריך להיות יחסה של מדינה ליברלית לסוג זה או אחר של נישואים דתיים? האם המדינה יכולה לקבוע אילו נישואים דתיים שאינם נהוגים בישראל היא מקבלת או לא? השאלה נובעת בשל התפיסה הליברלית המניחה שאל לה למדינה להתערב בתחום הדת (כמו הכרה בנישואים דתיים כאלו או אחרים), שהרי בתפיסה הליברלית בעיקרו של דבר מדובר בהפרדה בין המדינה לממסד הדתי.
תחום אחר בו יש בולטות ליברלית הוא תחום הקבורה, מעצם הדרישה ל"הבטחת מימושו של חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ן- 1996, הקובע כי כל אדם זכאי להיקבר על-פי השקפתו".
מעניין שתחת אותו סעיף של "קבורה אזרחית חלופית" מופיע סעיף רב חשיבות, המנטרל במידה רבה את הליברליזם של מרצ לאמור: " גיור יהודי והשתייכות לעם היהודי, ייקבעו עבור כל מי שמצהיר
בתום לב שהוא יהודי ושקשר את גורלו עם העם היהודי".
יש שתי בעיות בהשתייכות בהצהרה בתום לב לעם היהודי. היא מוצגת כאלטרנטיבה לגיור, וגיור הוא אקט דתי, לכן יש כאן הצעת אופציה לא דתית בהליך דתי מיסודו, דבר שניתן גם לתפוס כהתערבות המדינה בענייני הדת. נקודה שנייה חשובה מזו היא אי-היות העם היהודי ישות לאומית לה יש מחויבות אזרחית פוליטית למדינת לאום מסוימת. כמחצית מהיהודים חיים מחוץ לישראל מבחירה ומשולבים בהן עד כדי אזרחות מלאה וייצוג פוליטי כמדינות הלאום שלהם.
ברונו קריסקי, והנרי קיסינגר, לא היו יהודים בשירות מדינותיהם, אלא אוסטרי ואמריקני בלאומם ( בהתאמה).
נקודה זו מוחרפת כשבוחנים עת כותרת הסעיף "זכויות האזרחים הערבים כמיעוט לאומי". תחת סעיף זה נכתב ש"ישראל היא מדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה". מדובר בסתירה פנימית, שהרי אם ישראל היא מדינת כל אזרחיה היא מדינת לאום המרכב מאזרחיה ולכן איננה יכולה להיות "מדינת העם היהודי", שכמחציתו אינו אזרחיה. אם היא מדינת כל אזרחיה אין היא יכולה גם להיות מדינת העם היהודי. מיד בהמשך נכתב המשפט, שאינו משקף את המציאות הקיימת: "חוק השבות מקנה יתרון ליהודים רק בכניסה לישראל, אך אינו מעניק להם יתרון על כל אזרח אחר במדינה. מעמד כל אזרח ואזרחית ללא הבחנה על-רקע לאום חייב להיות שווה".
לכך יש להעיר מספר הערות: 1. אם חוק השבות אינו מעניק יתרון ליהודים לאחר כניסתם לישראל, כיצד נוצר מצב שבכל זאת צריך לדרוש (מכאן השימוש במילה "חייב") מעמד אזרחי שווה ללא אבחנה על-רקע לאומי?! 2. התיאור שחוק השבות הינו בגדר יתרון, שאחריו כל האזרחים שווים, הוא מיתוס חסר רגלים. ראשית יש לציין חוק חשוב לא פחות ( וחוק השבות למעשה היה הצהרה) והוא חוק האזרחות. זהו חוק אנומלי באשר היהודים, גם אם הם ואבותיהם נולדו בארץ, אזרחותם היא מתוקף "זכות השבות" ולא מזכות "ישיבה" הקיימת אך ורק ללא יהודים (בעיקר ערבים). אמנם, שנת 1980 שונה החוק, אבל נשארה בכל זאת האנומליה שמי שנולד בישראל בטרם הקמת המדינה, הינו אזרח מתוקף, "שבות" ולא "ישיבה"!
שנית, קיימות אפליות בחוק הנסבות על אוכלוסייה שאזרחותה מתוקף "ישיבה" ולא " שבות" (מרכז עדאללה מצא 35 חוקים שכאלו). שלישית, יש אפליות ממוסדיות בדמות ארגונים אקסטריטוריאליים כמו הסוכנות היהודית (מחלקת העלייה, ומחלקת ההתיישבות), כמו גם קרן פרטית (שכלל אינה מפוקחת על-ידי המדינה!) שתכליתה שמירת אדמות הלאום-כלומר היהודי, היא קק"ל. לכך יש כמובן להוסיף תת תקצוב ממשלתי בתחומים שונים ובהם: חינוך, אזורי תעשיה, ותרבות.
בנושא "שבת ומועדי ישראל" נכתב ש"מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים: "שמירת השבת כיום המנוחה הכללי בישראל. הבטחת כל זכויותיו של עובד המבקש שלא לעבוד בשבת, בין אם בשל אמונה דתית ובין אם מטעמים חברתיים". לכאורה זה סעיף ליברלי, אבל מה לגבי זכויות בני דתות אחרות עם ימי המנוחה החלים בימים אחרים? מסעיף "שירותי הדת", עולה שוב תפיסה לא ליברלית באשר מדובר על שירות של המדינה שאינו לפי קביעת רצון האזרחים:" הבטחת מתן שירותי דת על-ידי המדינה באופן שוויוני לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות, על-פי שיעורם באוכלוסייה ובהתאם ל"סל שירותי דת" אשר יעוגן בחוק ויתבסס על המלצות מועצה ציבורית מיוחדת".
מנגד יש בהחלט ביטוי לתפיסה ליברלית בסעיף הנסב על "ביטול המועצות הדתיות". מאידך לא ברור הסעיף "הרבנות הראשית תחדל להתקיים כמוסד ממלכתי במימון המדינה". מדוע יש צורך בכלל ברבנות הראשית? הרי לכל זרם ביהדות יש קובעי הלכה!? את מי בכלל משרתת הרבנות חוץ מזה שזו מישרה לחלוקת ג'ובים וכיבודים? ואם היא לא תהיה "מוסד ממלכתי", איזה מוסד היא תהיה? ומי יממן אותו?
לא ברור גם מדוע יש צורך בהתערבות המדינה ובמימונה בתחום בתי הדין הרבניים. במצע נכתב ש"מרצ תפעל להפעלת בתי הדין הרבניים של הזרמים השונים ושל שאר בתי הדין הדתיים באופן אוטונומי במסגרת משרד המשפטים, בדומה לבתי המשפט האזרחיים. סמכותם תהיה כבוררים לבד ויידרשו להם רק בהסכמת כל הצדדים הנוגעים לעניין".
עוד בעיתיות ליברלית עולה מפעילות מרצ בסעיף בעל הכותרת: "חינוך מדע ותרבות". וכך כתוב בסעיף: "חיזוק והגברת התמיכה בארגונים ובבתי מדרש (מיסוד המצביע על תפיסה דתית) העוסקים בהתחדשות יהודית ובלימוד מקורות יהודיים וישראלים והמחויבים להשקפת עולם הומניסטית, פלורליסטית ודמוקרטית". מבחינה ליברלית לא ניתן לעלות על הדעת תמיכת מדינה בתרבות יהודית כמקור לתפיסת עולם מסוימת, שהרי מדובר בהתערבות המדינה בתחום הדת.
סיכומו של דבר, יש ביטוי ליברלי מובהק במרצ הנובע מתפיסת עולם הומנית-ליברלית- אזרחית. זו נובעת מתפיסה דמוקרטית(וסוציאל-דמוקרטית) ולכן לא באה לידי ביטוי בתחום הכלכלי (בו לא עסקתי). בתחום דת ומדינה כמו גם הזהות הלאומית לכאורה מדובר בתפיסת עולם ליברלית, אולם בשל אי-הפנמת תפיסת העולם הליברלית של הלאום האזרחי, מדובר בסופו של דבר בסתירה עצמית המשותפת לכלל המפלגות הציוניות והקונצנזוס הציוני בארץ.
